אלימה ציורים שחורים

אלימה ציורים שחורים

אוצר: יניב שפירא

פתיחת התערוכה - שבת 1.10.2016

אלימה ריטה (2013-1932) מוכרת בעיקר בזכות השימוש העשיר שלה בצבע. בציוריה מאז ראשית שנות השישים ניכר השימוש בצבע כערך מרכזי, במידה רבה בזכות יציאתה ללימודים בפריז ובהשפעת האקלים האירופאי. ב-1969 התוודעה אלימה לדפוס הרשת, תחום שעתיד להיות מרכזי בעשייתה ושהיתה לו השפעה מכרעת על מכלול יצירתה. הפנייה לתחום זה פתחה בפניה אפשרויות חדשות, אפשרה לה לבטל את טביעת היד בציור כמבע של וירטואוזיות או כהבעה של רגש וכן להפיק את המיטב מכוחו של הצבע. ההתבססות על צבעים טהורים והתרכזות במעשה האמנות כהליך טכני ומחושב זכה אז בפיה למטבעות לשון כ"כוח מול כוח", "שכנים צבעוניים" ו"יחסים בין צבעים".
השימוש בצבע דחק במידה מסויימת לשוליים את העניין הרב של אלימה בצבע שחור. עם סיום לימודיה במכון אבני ובחיפושה אחר מבע עצמאי, היא החלה מציירת על בדים שהלכו וגדלו ונטו לצבעוניות קודרת. הכהות שחלחלה לתוכם, הפנייה לציור שמן דשן, השימוש באימפסטו (impasto) שאטם את הבד והוויתור על המכחול לטובת שימוש בשפכטל הושפעו במידה ניכרת מאנטוניו טאפייס הספרדי וכן מאמנים מקומיים כאיקה בראון ויגאל תומרקין. בעבודות אחרות היא בחנה אלימה צירופי חומרים שונים, בהם גואש, שמן, דיו, עפרונות, פריימר אקרילי, אבקת שיש ושעווה על נייר. לגביה היו אלה עבודות בעלות איכות ניסיונית, שזימנו לה תהליכי "ניסוי וטעייה" ואפשרו להו "להתאכזר לציור".
התנסותה המוקדמת של אלימה בצבע שחור מקבלת מבע שונה בתכלית בעבודותיה המאחרות, האחרונות. 'הציורים השחורים' המוצגים בתערוכה זו, משתייכים לפרק יצירה זה, בין השנים 2005 – 2013. הם צוירו ברובם על גיליונות נייר גדולים ובניסיון לתמצת את המהלך הפנורמי של יצירתה מכל השנים. שלל הסימנים והצורות המתלכדים בהם מהווים מעין לקסיקון חזותי הנע מביטוי אקספרסיוניסטי ואמוציונלי למשטחי צבע רבועים רציונליים, מרישום אקספרימנטלי וחופשי לקו מדוד ושקול.
לעומת עבודותיה המוקדמות, שניחנו באיכויות ניסיוניות של תחילת הדרך, ציורים מאוחרים אלה נתפסים כאמירה בשלה ומוחלטת, שאצור בה ידע שנצבר במהלך חיי יצירה שלמים. וכפי שניסחה זאת אלימה: "שנים עסקתי בצבע כדי לחדור לעומקו. היום אני מרגישה אותו במדויק. כשאני משתמשת היום בשחור, זה מתוך רצון לומר את העיקר, מבלי להיכנס לפרטים. הוא הדבר הראשון שנעשה. כתם שחור הוא מעשה בריאה. הוא מוחלט. הוא גם הסוף".
יניב שפירא