הביתן הישראלי, ביאנלה ונציה 2010

מקומה של האדריכלות כשותפה פעילה בעיצוב איכות מערכות היחסים בחברה הוא העומד בבסיס התערוכה והקטלוג, “הקיבוץ- אדריכלות ללא תקדים".
האתגר האדריכלי בנושא הקיבוץ הוא ייחודי – זאת משום שהקיבוץ הוא שם כללי לצורת חיים וולונטרית המבוססת על שוויון, עזרה הדדית ושותפות מלאה, כולל ברכוש ובקרקע.
רעיון חברתי זה שבקשה האדריכלות הרפורמיסטית והאוטופית לקדם ברמות שונות במשך מאות בשנים – נותר על-פי רוב כתוכניות על נייר ונשא אופי רעיוני ופורמליסטי. בניגוד לכך, תורגם החזון החברתי הקיבוצי מראשיתו לשפה אדריכלית ולצורת ארגון מרחבית שפיתחה ושכללה טיפולוגיה יישובית חדשה שאין לה תקדים, תוך הטמעת ניסיון מצטבר ותהליכים של שינוי בני הזמן.
רעיון השיתופיות והשוויוניות בא לידי ביטוי קודם לכל בעיקרון התכנוני של שיתוף במרחב המכיל את כל הפונקציות היצרניות והצרכניות של החיים, חקלאות, תעשייה, תרבות, חינוך, בריאות ועוד. למעשה הקיבוץ הוא מרחב אחד ללא חלוקות ובעלויות, נעדר מגרשים פרטיים וגדרות, המכיל את כל ממדי החיים ונמצא בבעלות קולקטיבית של חברי הקיבוץ.
החל משנת 1910 הוקמו 280 קיבוצים, בכל רחבי הארץ. חברו אליהם מהגרים מארצות מוצא שונות. התעצבו בהם מספר חלופות של קיבוץ – ואדריכלי הקיבוץ התבקשו לתת מענה ספציפי למערכות יחסים שהשתקפו בוורסיות של תכנון כולל של הישוב, זיקתו לנוף, תכנון מבני הציבור, המשק והמגורים והיחסים ביניהם.
הקיבוץ היה גמיש להתפתחות מתמדת ולמגמות של שינוי. אלא שבאחרונה עוברים רבים מהקיבוצים תפנית משמעותית עוד יותר: מעבר מתפיסה סוציאליסטית של "עובד כפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו" לעיקרון השכר הדיפירנציאלי שבו אדם מתפרנס לפי כללי השוק – אם כי מערכת "רשת ביטחון" מעניקה סבסוד של חינוך, בריאות, בטחון סוציאלי וערבות הדדית בקנה מידה שאינו מוכר בצורת חיים אחרת.

מבחינה אדריכלית, הקיבוץ המופרט עובר כיום דרגות שונות של הפרטת המרחב ויש סכנה להרס המרקם הייחודי של המרחב הקיבוצי. בשלוש השנים האחרונות ניכר גל של חזרה לקיבוצים ועימו חשיבה מחודשת על הערך המרחבי, הסביבתי והארכיטקטוני ומתפתחים מודלים מקוריים חדשים בדגש על סולידריות וערבות הדדית.
האם איננו יכולים לחשוב על הקיבוץ לא רק כמודל של ניסוי חברתי שמיצה את עצמו אלא כהצעה לדיון עכשווי מאוד – מבנה קהילתי המציע אלטרנטיבה, מצד אחד למדינת הלאום שפחות ופחות מספקת שירותים ומצד שני לברירת המחדל של המודל הפרברי הבדלני של המרחבים הגנריים. האם שאלת הטרנספורמציה של הקיבוץ ודיון בצורות ארגון חדשות של ערבות הדדית יכול אכן לגלוש מעבר למקורותיו הציוניים ולהפרות מבנה ישוב חדש, יחסים מרחביים חדשים ודיאלוג רלוונטי בין אדריכלות וחברה.

הדימויים בתערוכה מסודרים ב"שכונות" . כל דימוי מודפס על נייר קרטון וניתן לתלישה ואיסוף. המבקרים מוזמנים ליצור לעצמם קטלוג דימויים פרטי של אדריכלות הקיבוץ.