ארץ חמדת

בנובמבר 1882 הגיעו לחיפה אליס ולורנס אוליפנט בחברת ידידים שהחליטו להתיישב יחד במקום. באותם ימים היה לורנס אוליפנט אדם מפורסם, סופר, עיתונאי, דיפלומט וחבר פרלמנט לשעבר. לפני בואם לארץ-ישראל ניסו אנשי הקבוצה לחיות חיים טהורים ראשוניים ב"אחוות החיים החדשים", הכת שייסד תומאס לייק האריס. לאחר שהתאכזבו, באו לחיפה וראו בה את ביתם. בחודשי החורף גרו בבית במושבה הגרמנית ובחודשי הקיץ עלו למרומי הכרמל, לבית שבנו בדלית אל כרמל. הציורים המוצגים בתערוכה צוירו על ידי אליס, אחותה ג'ימסינה וידידים שהתארחו בחיפה ובדלית אל כרמל.
אליס אוליפנט מתה מקדחת בדלית אל כרמל ב- 2 ינואר 1886, זמן קצר לאחר שחזרה מסיור בגליל עם אחותה, ג'ימסינה וולאר ושני הבעלים של האחיות. לוויתה של אליס נערכה ביום גשום והדרוזים של הכפר התווכחו ביניהם מי יזכה לשאת את ארונה במורד ההר לעבר בית הקברות המוסלמי. כעבור זמן הציב לורנס אוליפנט מצבה לזכרה וכתב במכתב: "הדרוזים מתייחסים ביראת כבוד למצבה של אליס, היא נחשבת למקום קדוש עבורם. הם אומרים עליה כי אף על פי שלא היתה מודעת לכך היא היתה דרוזית כל הזמן, ועכשיו היא דרוזית לבטח". בדלית אל כרמל הניחו הדרוזים לזכרה של אליס גליל אבן בחצר ביתה.
לנפתלי הרץ אימבר מחבר "התקוה", ידיד ביתם של הזוג אוליפנט, נודע דבר מותה של אליס כששהה במצרים. הוא הספיד אותה בקינה, "בית עולמי" וכתב לאחר זמן ביומנו: "עברו שלוש שנים מאז מותה אולם בלבבי פנימה היא מוסיפה להיות ועדיין אני חש בהשפעתה רבת העדנה על נשמתי".

אוסף ייחודי זה של ציורי מראות ארץ-ישראל קובץ במהלך עשרות השנים האחרונות על-ידי אספן פרטי מישראל (נ. א-ל) במסגרת תחביבו כאספן אמנות. האוסף מוקדש לבני משפחתו.
בתחילה, מבלי שימת דגש מכוון לציורי נופי הארץ, נתרכזו באוספו באקראי מספר ציורים מוקדמים של מראות ארץ-ישראל, בעיקר מציירים אלמונים. אט-אט התגבש הרעיון להתרכז באיסופם של ציורי המאה ה- 19, על מנת לבנות אוסף של ציורים מוקדמים מארץ-ישראל .
בערי הארץ נמצאו אמנם ציורים בודדים, בחנויות ספרים, בבתים פרטיים ובגלריות, אך הובהר לאספן כי לא ניתן בארץ להרחיב את האוסף ביותר מאשר בציור בודד אחד או שניים בשנה. ולכן, החל בחיפוש וביקוש גם בארצות אחרות, בעיקר באנגליה, בארצות אירופה ובארה"ב, בסיורים בגלריות ובבתי-מכירות. כך נתגלו ונאספו קבוצות ציורים של האמנית ג'ימסינה וולאר, המהווים את חוט השדרה של האוסף, ביחד עם ציורי אמנים רבים אחרים.
מלאכת האיסוף לא עלתה בנקל, היות והציורים בנושאי ארץ-ישראל מן המאה ה- 19 היו משאת נפשם של אספנים רבים, וביניהם כמרים ואנשי-דת מן הכנסיות הנוצריות למיניהן, מוסדות מחקר ואחרים. מראותיהם של המקומות, המוזכרים בכתבי הקודש, היו יקרים גם להם.
עבודות של 27 אמנים מוצגות באוסף , אשר בהרכבתו לוקטו ציורים בעלי קו אופייני: הציורים הנם נטולי נופך אוריינטלי או אקזוטי. אין בהם פרשים רכובים על סוסים, מנופפי חרבות וכידונים, ולא יפהפיות המזרח בתלבושות ותכשיטים ססגוניים, כפי שנהגו רבים מן הציירים להנציחם ביצירותיהם. בציורים מתגלים בעיקר נופים ומרחבי הארץ, כמעט ללא דמויות. "אהבת הארץ" ניכרת בבחירת כל ציור, המהווה פנינת נוף זעירה.