נני סתיו

חדר האוכל בחצרים משמש כזירת הצילום של נני סתו בארבע השנים האחרונות. החלונות השקופים המפלשים אותו אל חצר הקיבוץ משלושה כיוונים, מחדדים את נוכחותו במרכז החצר הקיבוצית. קשר העין בינו לבין הסביבה המקיפה אותו מאמץ אל תוכו את מראות המזכירות הישנה (שהפכה משרד), הסילו (שנבלע במפעל שנבנה סביבו), שיכון הוותיקים (המכונה הוותיקן), הדשא הגדול ומבנה הנשקייה. במקביל נחשף תוכנו כלפי חוץ – השולחנות, הוילונות, הכיסאות, שורות המנורות העגולות ותאורת הניאון.

נני סתו מצלמת במצלמה דיגיטלית, ללא עיבוד מחשב וללא יצירת אפקטים. תצלומיה מתארים את השתקפויות הפנים בחוץ ולהפך, יוצרים מיזוגים בין תאורת פנים וצמרות עצים, פנס חצר ושולחן אוכל, שבילים ומדרכות עם אדני חלונות ועגלות הגשה. אימוץ החלון ליצירתה מדגיש את האיכויות החומריות והסימבוליות שמייחסת לו סתו. שקיפותו של מבנה הבטון והזכוכית הופך את הדימוי השליט בתצלומים לבלתי ניתן לאחיזה, לכזה שהתגלמותו הממשית היא יותר מכל באור, בצל, בהשתקפויות. מבעד לזגוגיותיו השקופות מומרת נוכחותו הגשמית של חדר האוכל והופכת לייצוג מתעתע, מעורפל ונפתל. המעברים המתקיימים בתצלומים, בין הממשי לתחושתי ובין המציאותי לחלומי, משמשים כאמצעי להבעת החוויה הקיומית של ההוויה הקיבוצית כיום. ככאלו הם מצביעים על מצב הביניים של אי הבהירות, במקרה הנדון – העמידה נוכח השינויים הפוקדים את הקיבוץ.

"בין השמשות" הוא הזמן שבין שקיעת החמה לצאת הכוכבים. זמן ביניים החולף בין רגע אך מצוי במחזוריות קבועה. נני סתו מאמצת את תחום ביניים זה לעבודותיה. באמצעותו היא מבקשת להנציח דווקא את היותו של חדר האוכל כעורק חיים חי.

נני סתו היא חברת קיבוץ חצרים, עוסקת בצילום, רישום ועיצוב בדים.