בעיניים פקוחות

דן פרנק

בעיניים פקוחות

אוצרת: שיר מלר-ימגוצ'י

יולי 2012

גלגל הנוצות הגדול רבקה הורן 1997 צילום פרנק קליינבאך (Custom)

בתערוכתו של דן פרנק (2007-1934), אמן ומעצב מקיבוץ גן שמואל, מודגשות שתי תקופות משמעותיות ביצירתו, המשקפות את המעבר מנוף הקיבוץ המוכר להתמודדות עם עוצמתה של ניו-יורק. בעוד ציוריו המוקדמים מבטאים מבט השואף לפשטות ובהירות, בציוריו המאוחרים ניכרות התנגשות בין עולמות וסתירות פנימיות.
פרנק החל את דרכו האמנותית כתלמידו של יוחנן סימון והמשיך ללמוד ציור במכון אבני ובאורנים אצל שטרייכמן, וקסלר, קריזה ופרופס. בציורי נוף וטבע דומם שלו משנות החמישים והשישים בחר להתמקד בעיקר במבניות, בצורה ובחלוקה הפנימית והם נעים בהדרגה לקראת הפשטה גיאומטרית. בשנות השישים נשלח פרנק ללמוד עיצוב המוצר בטכניון כדי שיוכל לתרום מכישוריו לקיבוץ. תקופה ממושכת עסק בעיקר בעיצוב ותכנון אדריכלי. התפיסה המרחבית שלו באה לידי ביטוי בעשרות רישומים מהירים שערך בסיוריו בארץ ובעולם.
בשנות התשעים, לאחר שהתרחק לניו-יורק לשנתיים וחזר לקיבוצו, חלה ביצירותיו התפכחות מהתמימות שאפיינה את ציוריו המוקדמים. הוא החל ליצור עבודות מפתיעות, נועזות וגדולות מימדים בסגנון אקספרסיבי, שיש בהן תשוקה,חרדה, בדידות וכאב. יצירות אלה משלבות טכניקות שונות: דימוי משוכפל, מוקרן ומצויר, ציטוטים מתולדות האמנות, רישומים והטחות צבע. הן משקפות את הזיכרון הניו-יורקי ואת ההד והחלל שהותיר בתוכו. באותה תקופה יצר סדרה סימבולית-מושגית, הבוחנת במבט ביקורתי את ערכי החברה הקיבוצית שאליה שב: התפוגגותם של ערכי השוויון לעומת מידת חופש המחשבה והיצירה שהיא מאפשרת לפרט. כאמן בן הדור השני לקיבוץ, שנולד לתוך החזון האידיאליסטי של הוריו החלוצים, וחזה בבגרותו בהתפרקותו, הוא נמשך אל הקצוות ורצה לזעזע את הנורמות המקובלות בחברה הקיבוצית. פרנק ראה את תפקידו של האמן כמצפן /מצפון חברתי וניחן בישירות וברצון כן להתבונן סביבו בעיניים פקוחות.
בשנת 2007 נפטר פרנק ממחלה שקטעה את יצירתו. תערוכה זו והקטלוג המקיף המלווה אותה מאפשרת, בראשונה, היכרות עם עולמו הפנימי ועם מבחר ממיטב יצירותיו.

דילוג לתוכן