גבריאלה שוץ

גבריאלה שוץ מציירת מתחמי מגורים מאסיביים המושתתים על יחידות המתפשטות במרחב, מונחות בהיגיון חזרתי. אופיים ההזייתי של הציורים מתקבל מציפת הדימוי ברקע הנייר או הבד, כמו בועה או נוף מצועף המחזיר הד רחוק, זיכרון-תמונתי של ציורי ארץ הקודש שציירו צליינים. אמצעי ציורי זה של דימוי "הדוהה" בשוליו היה מקובל על ציירי נוף במאות הקודמות שבקשו את המראה הצף, אמצעי לרומם את תמונת הנוף מקרקע של מציאות אפורה וקונקרטית. אלא שהציור המוקפד ו"הקלאסי" של שוץ ( שלמדה אצל הציירת רחל שביט טרם לימודיה באקדמיה בצלאל) מוביל את העין בפרטנות של זמן-נצח אל התנגשות בלתי נמנעת. ההבטחה האידילית, הרומנטית, אינה מתממשת ולא רק משום אופיו הבנוי המאסיבי של הנוף: צעיף הלובן אינו אוויר הרים קסום כיין אלא רקע אדיש של מסך, מראה "טבע" אינו נקודת מוצא ו"מקור" הוא דימוי מדיה המתווך ומופץ באמצעים דיגיטליים. שליטתה המושלמת של שוץ באסתטיציזם של ציורי העבר מאפשרת לה להצליב ולהטעין זיכרון תמונתי בהקשר ביקורתי חדש המהפך עולם מושגים, מנכיח בדרכו את התעתוע, משמר את קריצת הפיתוי ואת ההשתאות מחיזיון הפאטה-מורגנה. תמונת ההווה מהדהדת מקום וזמן ומעירה באחת מורכבות ארס-פואטית סקרנית, חריפה ואירונית. "הולי-לנד", כותרת ציור של גבריאלה שוץ, היא לא רק "ארץ הקודש" אלא כינוי למתחם מגורים בדרום ירושלים, גולם שקם על יוצרו, דולי-סיטי של אורלי קסטל בלום.
בסדרת ציורים נוספת, מישור הציור מכוסה בגריד שאפיין את הציור המינימליסטי המודרני. מבעד לרשת קווים למלוא רוחב הבד או הנייר ניבט נוף פלסטין, הגריד כסמן סגנוני מתברר כנושא משמעות של רשת ביטחון ונקודת הצפייה ממוקמת מצד הגדר של ההתנחלות עמנואל. אחד הציורים בקבוצה זו המשתייך לסדרת "Like, comment, share" – צוייר מהפייסבוק. נקודת המוצא לציור הוא דימוי שנשלח כ-"פוסט", הועתק על-ידי שוץ והוחזר כדימוי לפייסבוק. גבריאלה שוץ בקשה את עזרת הציבור וכאשר קיבלה את התגובות הוסיפה לציור את ה"לייקים" וההערות. היא מציינת כי "עבודות הפייסבוק מתייחסות לרצון שלנו לתעד את חיינו באופן בלתי פוסק ולקבל כמה שיותר פידבקים שאוהבים אותנו. הפייסבוק הוא מעין תוכנית ריאליטי שאנו כל הזמן בודקים מה חדש שם אבל הפוסטים מתפוגגים מראשנו ברגע שהם נעלמים מהעין". הציור של גבריאלה שוץ מחולל עם רוח הרפאים של אוטופיה דיסטופית של דימוי חובק-כל המוחק אינטימיות, זיכרון ועושר של שפה והציור, בצעדיו הקטנים ובדרכו הצנועה, מטמיע הקשר, משך, מורכבות של מבט ומרקם חיים.
גבריאלה שוץ נולדה בישראל ב-1971, למדה אצל רחל שביט 1988-1991, בוגרת האקדמיה לאמנות בצלאל, ירושלים 1996, מתגוררת בלונדון.