מבפנים

קן גולדמן

מבפנים

אוצרת: גליה בר אור

דצמבר 2001-מאי 2002

ken-goldman

חלות לשבת ולימי-חול המסותתות באבן מקומית שחומה, עמוד לתפילה הניצב על רגלי נדנדה, מזוזה לבית המרופדת בפרווה – כל אלה הן עבודות של קן גולדמן, חבר הקיבוץ הדתי שלוחות, השוכן בעמק יזרעאל המזרחי. קן גולדמן, בנו של רב, גדל בארצות הברית, למד אמנות בניו יורק, והצטרף לקיבוץ שלוחות לפני כ- 17 שנים. כחבר קיבוץ מן המניין עסק במלאכות שונות ובעיקר התמחה בגידול דגים. כיום הוא מלמד אמנות בבית הספר התיכון (מגמת אמנות) ובכפר מלכישוע, שבו הוא מעביר שעורי אמנות לנגמלים מסמים.

עבודותיו של קן גולדמן מתייחסות "מבפנים" החוצה, להוויה המורכבת של היות ישראלי ויהודי-דתי. הן עוסקות ביחסים שבין זהות עצמית וקולקטיבית במהלך מסלול חייו, שכלל חוויות תרבותיות ולאומיות שונות. העבודות משולבות באגף היודאיקה במשכן לאמנות עין חרוד ומקיימות דו-שיח עכשווי עם תשמישי קדושה שנוצרו במאות השנים האחרונות בקהילות ישראל בתפוצות.

מתקרת-עץ באולם היודאיקה משתלשלות שלוש "בובות" עשויות מפרווה מלאכותית, המרכיבות יצירה בלתי שגרתית. קן גולדמן נתן ליצירתו את הכותרת, "סנוי סנסנוי וסמנגלוף". וכך הוא מתאר אותה:

"פסל זה נבע מהעניין שלי בקמיעות נישאות או תלויות, המיועדות להגן על בעליהן מכוחות סמויים המאיימים על ההתנהלות השגורה של חיי היום-יום. בספר "המלאך רזיאל" (מהמאה ה- 16 ) מופיע קמיע להגנה על האם היולדת ועל בנה היילוד, שלחייו נשקפת סכנה בימים שלפני ברית המילה (כך,לפי האמונה הרווחת). בקמיע, שמופיע בספר, נקראים שלושה מלאכים, סנוי, סנסנוי וסמנגלוף, להגן על הרך הנולד מ"לילית", אשתו הראשונה של אדם. כזכור, לילית ברחה מגן העדן לאחר שסירבה לשכב מתחת לאדם, ומעתה היא זוממת לפגוע ביילודיו.
ריתקו אותי הדמויות המוזרות של שלושת המלאכים המגינים, שצוירו כקמיע. העברתי את הדמויות הסימוניות, הדו-ממדיות, לפיסול תלת-ממדי רך, שניתן אולי להניח אותו בעריסת התינוק. הפיסול שיצרתי נראה, צבעוני, מזמין ופרוותי, אבל אין הוא מושך דיו בכדי לרצות לחבק אותו. הדמויות שיצרתי מדברות על לידה, חום, ופחד".

קן גולדמן עוסק בפתיחות רבה בנושאים שעל סדר היום בישראל, בראשית האלף השלישי, והוא מעמת אותם עם מסורות ואמונות עתיקות. לעבודותיו, שהינן בעלות משמעות רגשית עמוקה, מסרים חברתיים ופוליטיים העולים "מבפנים". כמי שהגדיר לעצמו היכן ביתו ומקומו הוא ממשיך לעבד את זהותו.

דילוג לתוכן