יחיאל קריזה

התערוכה והקטלוג "יחיאל קריזה מאוסף גבי ועמי בראון" מוקדשים לאמן ייחודי באמנות הישראלית שיצירתו אינה מוכרת דיה וגם המידע על חייו ועבודתו לוקה בחסר. בחרנו להאיר את אישיותו של יחיאל קריזה ואת דרכו בציור באמצעות טקסטים שכולם אותנטיים, משלו ומשל בני זמנו, שרובם לא התפרסמו קודם לכן. לא כללנו רשימות פרשניות וכתבים שנכתבו שנים מאוחר יותר, המהדהדים מציאות ששפתה וערכיה עונים לסדר אחר. הדגש בקובץ הושם על השתקעות בפרטים במטרה לזַמֵן השהייה בזמן – קשב המכוון למפורש וגם לסמוי ונותן ממד נוסף של התבוננות בעבודות עצמן, במרקם על רבדיו ובגווני הגוונים.
בצד רשימות שכתב קריזה ומכתבים לבני משפחתו מצורפים דברים מאת הסופר חנוך ברטוב, שכֵן מילדות בבית ההורים בפתח-תקוה. נפתח כאן הפתח למבט על בית גידולו, בית הוריו החסידי שאת ערכיו ידע להוקיר, "החסידות החמה, הדבקות לדמיון, לרצון לבצע אותו", אווירה של דריכות, התנגשות בין דרכים שברוח הזמן ובחירה חותכת של קריזה: בחירה באמנות שנתפסה מבית כסוג של התרסה. צירוף זה של חומרי מקור אלה בצד אלה מאפשר התוודעות מורכבת לבחירות שעשה קריזה בחייו, בחירות שעליהן שילם מחיר אישי לא קל.
פנייתו החד-משמעית לעבר הציור המופשט בשלהי שנות ה-50 מגיעה לשיאה ב"בתקופה הלבנה" ורשימתו של האמן והמבקר יואב בר אל שרויה כל כולה בהתבוננות בפרטי הפרטים של "כתב-יד מכחולי זה שהוא מונוכרומי לגמרי בטבעו ובו משתמש קריזה, כאמור, בצבע הלבן בלבד". מובאות אחדות משל קריזה בנושא זה מכוונות את נקודת המבט לאותו תדר, אנין ורגיש, לצבע, לקו, למקצב ולמה שקריזה מכנה, "העמקה אל תוך הנסתר". הדי מחלוקות עולים מבין השורות, קריזה, שנחשף לציור האמריקאי, פנה למופשט טהור, מונוכרומי, שהעין לא הורגלה לו באמנות מקומית. "נקודה זו אמנם עלולה לעורר ויכוח, מאחר שאחידות צבעונית זו מושגת בלי ספק על-ידי סילוק הקונפליקט הצבעוני. אך ויכוח זה השורר כיום בעולם האמנות אינו מענייננו כאן" (בר אל).
בפרספקטיבות השונות הנגלות במקבץ הרשימות שלפנינו עדיין פועם דופק הזמן ויש בהן כדי לזרות אור על התמודדותו חסרת הפשרות של יחיאל קריזה כאמן ולשרטט את דרכו – המעמיקה, הרגישה, המזוקקת – בציור, שהיה כל עולמו.
בתערוכה מוצגות כ-150 עבודות.
קטלוג התערוכה ניתן לרכישה בחנות הספרים של המשכן לאמנות.