בל שפיר

בל שפיר, ילידת גרמניה, עלתה לארץ ב-1972 ולאחר השתלמות בלימודי אמנות החלה להציג בתערוכות יחיד וקבוצתיות, בארץ ובחו"ל. בראשית שנות ה-90 יצרה בעיקר פיסול בחומרי טבע ואף הציבה עבודות סביבתיות בממדים גדולים, שבהן פיתחה טכניקה ושפה משלה, הנעה בטווח שבין הגולמי למעובד ביד אדם, בין טבע לתרבות. בעבודות אלה וכן בעבודות נלוות להן ברישום ובציור, התחקתה שפיר אחר הגיון מבני פנימי של תצורות טבע, פיתחה עולם דימויים משלה ואף טכניקה משלה של עבודה בחומר.
בשנים הבאות, בשנות האלפיים, העמיק בעבודותיה רובד האינטרוספקציה, ההתבוננות הפנימית, והדגש הושם מעתה על מיצבי פנים, שבהם הפיזי והדמיוני משתלבים זה בזה כמעט לבלתי הפרד. יחידות זעירות מצטרפות בעבודתה למכלולים מורכבים, בדומה ליחידות מולקולריות המרכיבות דפוסי עומק של מערכות דגמים בטבע ובמדע. מובלעות החיים המהדהדות ביצירת האמנית מרמזות על תהליכים נסתרים המעצבים באין רואה עולמות של מציאות, הנעים בין קטבי האינטגרציה והדיסאינטגרציה, צמיחה והרס, בנייה וכליה.
האמנית בוחנת עקבות זיכרון המוטמעים בשאריות טבע, כמו גם בצפנים של תרבות ומתחקה אחר מערכות מורכבות של זיקה המתקיימות בין כתב – שפה – זהות; פרטית ואף קולקטיבית. בשנים האחרונות מחלחלים לעבודתה ממדים אקטואליים שברוח הזמן, המתייחסים לשאלות של מוטציה, גנטיקה ושיבוט. שפיר עוסקת במשמעותם הקיומית, האתית והמטפורית ומעמיקה בהשלכותיהם בהקשרים של זהות עצמית בתהליכים של שינוי.
בתערוכתה במשכן לאמנות עין חרוד מציגה בל שפיר מקלעות שיער, עבודת מחשבת עדינה. כמו רשתות עכביש נקשרות השערות זו לזו ומתפרשות בהגיון פנימי שלהן, ממוקד של צמיחה. קצוות השיער הדקיקות נוגעות אוחזות בקיר החשוף הלבן, מסמנות מרחב קיומי שביר, גופני וערטילאי כאחד, בין הגברי ונשי, בין גוף וטבע למנגנוני מלאכה וייצור, עיצוב, מדע ואמנות. ובתוך כל אלה, אם לשאול משפתו של ח.נ. ביאליק (גילוי וכיסוי בלשון), דבר-מה נפרץ ונדמה שיש בעבודות משום "עליַת התהום עצמו".ובעומק החזות הרציונלית של המערכים המוקפדים של בל שפיר “הם מציפים וגורפים אותנו בהמון גליהם ואין עומד כנגדם".