מרדכי גומפל

מרדכי גומפל נולד בגרמניה והיה בן 27 כאשר הגיע לפלשתינה והצטרף לקיבוץ שדה נחום שבעמק יזרעאל. בשדה נחום החלה ידידותו עם האמנים יצחק דנציגר ושלום סבא שעמם חלק תרבות משותפת ושפת-אם גרמנית. דנציגר עמל באותם ימים על פסלו, "נמרוד", וגומפל השתלב בעבודת הסטודיו בכל-עת שהזדמן לתל אביב (סוף שנות השלושים).
פסלו הראשון של מרדכי גומפל באבן, "ראש אישה" (1946) נוצר בהיותו עוד חבר קיבוץ. לאחר עזיבתו את הקיבוץ יצר מספר פסלי אבן במגמה ארכאית. למשל, "ראש איל" (1949 – 1950 שנרכש לאוסף מוזאון ישראל ירושלים ב-1989).
גומפל החל ליצור יצירות בתחום המוזאיקה החל מ- 1955 ויצר ברציפות, עד 1974, יצירות רחבות ממדים שתוכננו כרצפה או כקיר, במבנים שונים בישראל ובחו"ל. הוא היה לאמן המוזאיקה המשמעותי בישראל, פיתח שיטת עבודה משלו, כולה ידנית, התמקד בגווני האבן המקומית, הטמיע תנועה וביטוי באמצעות חיתוך משתנה של האבן, העמיק במבנה הקומפוזיציה המונומנטלית, בתפיסה הדו-ממדית של הקיר וביסודות הצורה. גומפל לא ביקש מעולם תהילה לעצמו ולא ייצר אובייקטים אמנותיים עבור תצוגה מוזיאלית. הוא האמין באמנות המשולבת בחיים, בחברה, אמנות המשפיעה בדרכה הסמויה על סביבתה. כחלק בלתי נפרד מתהליך העבודה על המוזאיקה יצר מרדכי גומפל עבודות בנייר. הוא צייר מראשית דרכו, בצבע מים ובגואש על נייר, עסק בהדפסים בחיתוך-עץ ובקולאז'. העבודה בנייר העלתה ממדים נוספים שלא באו לביטוי בטכניקה התובענית של עבודת המוזאיקה. עבודות הנייר אפשרו ביטוי של עולם אינטימי, סוגסטיבי, עשיר בתנועה פנימית של הנפש.
גומפל מתגורר במעוז ציון, פעיל ויוצר ואלה הם דבריו "אני מאחל לעצמי בריאות וכוח התחדשות שיסעו להגשים את כל מה שאני מדמיין בעיני רוחי".
התערוכה, שמבטאה הוקרה לפועלו של מרדכי גומפל, הוצגה בראשונה בירושלים, סביבת מגוריו, בבית האמנים, ונדדה לעיר הולדתו, למגו שבגרמניה. מסלול התערוכה נשלם ב"עמק", במשכן לאמנות עין חרוד.
את התערוכה מלווה קטלוג בעברית, אנגלית וגרמנית.
תודתנו לרותי צדקה ולצוות בית האמנים בירושלים.