ליאו רוט

הציורים המוקדמים של ליאו רוט המוצגים כאן, מסמנים בנוכחותם את העדרם של עשרות ציורים ורישומים שנכחדו ב–1947, בעת שצריף-העץ של האמן עלה באש ואבדה באחת יצירתו המוקדמת: מגרמניה, מחצר כינרת ומאפיקים, מלטביה (ערב המלחמה), ושוב מאפיקים של שנות ה–40. כך למשל, ציור הנוף מתחילת שנות ה–40, המוצג כאן על כן-הציור, משמר עקבות של ציורי "אישה-הר" שצייר רוט בחצר כינרת. רוט הביא עמו מביקורו בלטביה כ–50 ציורים בשמן על בד – ספורים ששרדו, מוצגים כאן.
במחצית השנייה של שנות ה–40, בעקבות פגישתו עם האמן שלום סבא, חזר רוט לאופי הציור שהחל לפתח בנערותו בגרמניה (ר' הדפסי לינולאום מ–1930). הוא זנח מעתה השפעות אימפרסיוניסטיות וחתר לפלסטיות, למיקוד, ולעיסוק צורני וסמלי באור ובצל (בזמן ובמוות). הוא פיתח בהדרגה, בשנות ה–50, גישה ציורית מונומנטלית, עבודות בממדים גדולים דמויי-פרסקו, המוצגים באולם המרכזי.