הראל קדם

הראל קדם גדל בשכונת ביצרון על גדות נחל מוסררה, הוא נחל האילון. השם מוסררה מבוסס על שמו הערבי של הוואדי (מוצררה – צרורות אבנים בערבית). באותה עת, היה זה איזור הספר והפרא של תל אביב, מקום להרפתקאות ילדות ומשחקים. עשורים מאוחר יותר חוזר קדם לסייר באיזור, כפי שמתואר בשיר "לאחר שחרית": "לאחר שחרית/ולפני דרשת שבת הגדול/טיילנו לאורכו של/ארלוזרוב/טיול התעמלות חפוז אך/כמו שמציעה המשנה ללא תנועות/ידים מיותרות/לכיוון בורכוב./לאנץ' אצל ארל'ה ודליה./בפרשת דרכים/עצרנו מעל מוסררה/והתווכחנו על צבע המים/אמרתי. כן. ירוק חומצתי/אמרה אשתי אתה מתכוון "ליים גרין"/יפה מדי. פסקה ירוק זית./בחנו את החמץ…"
ציוריו של קדם מציגים, כמו השירים, את דילמת הניסוח, ואת השאיפה העזה שלו להציע הגדרות מדויקות של החיזיון הנופי. הוא משלב את הראייה החדה והישירה של המקום, לצד תיאור מופשט של התחושות שמתעוררות בעקבות חווית השהייה בו. העברת התחושות הללו נעשית באמצעות הדימויים, הצבעים, הקווים והתנועה. כל אחד מהאמצעים האמנותיים האלה משרת רגש משולב באינטלקט, עד כי קשה להפריד בין שני המרכיבים. הם אינם מנותקים, אלא משתרגים זה בזה כדי לצור תחושה מלאה של ניגודים משלימים.
החברתי והפוליטי, הנפשי, הרגשי וגם המיסטי, מתלכדים בעבודתו של הראל קדם, שלא אחת עוסקת בתמטיקה של תופעה סביבתית. כך למשל, בסדרה "בצורת" שהתמקדה בכינרת (1994), או בסדרה הנוכחית העוסקת בנחל איילון. בצד ההקשר הקונקרטי של עבודות אלה מתחדדת המשמעות המטפורית וההתדיינות הפנימית המרובדת בפורענות המתרגשת ובאה שבה שלובים לבלי הפרד פעולת טבע ומעשה אדם.
במכלול עבודתו של הראל קדם מהדהדת ביוגרפיה פרטית של הגירה והעתקה שבה לאתרים כמו דכאו ואושוויץ יש הקשר משפחתי קרוב ומוחשי הנוגע במערכות יחסים גרעיניות, שצלן מוקרן על פרספקטיבה של חוויית היומיום. בעומק עבודתו נטועה הוויית ילדות שבה שלובים הדתי והחילוני, החוץ המשולח, הראשוני והקוסם, הארוג במודחק, הסמוי והמאיים. בטווח הרחב של עבודתו מפותח באורח עקבי מרקם פנימי, עשיר ודיאלקטי, המקרין יופי וחרדה, פיתוי ודחייה, תום של ילד וצלילות מפוכחת של בא בימים.