רם סמוכה ומרב שין בן-אלון | משתפי פעולה

רם ומרב לא שותפים ולא יוצרים במשותף, שניהם נשואים, אבל לא האחד לשני .
שני יוצרים עצמאיים , גבר ואשה, חברים לדיאלוג מקצועי מאז לימודיהם בבצלאל, 15 שנים מדברים אמנות זה עם זו, משתפים פעולה .

רם ומרב בודקים את המפגש האינטנסיבי ביניהם הנוגע בנקודות החיכוך של מיניות, זהות ושוני בין הזכרי והנקבי, הארוטי והכואב ופורסים עולם דימויים אישי של פתחים, חורים, חתכים, טבורים, קרחות, שדיים, שערות, פצעים, ופרטי לבוש .

בתערוכה ,שהיא מפגש - מסע המתחיל בסוף שנות השמונים בירושלים (בבצלאל), עובר דרך ניו-יורק ותל-אביב (העיר שבה שניהם חיים ופועלים ) ומגיע לשיאו בחלל המשכן בעין-חרוד הם יצרו מיצב רב תחומי המשלב מדיומים מסורתיים ועכשוויים ביחד עם עבודה שנוצרה במיוחד לחלל הארכיטקטוני של המוזאון .

מהעיסוק האובססיבי בפרטי והאינטימי עולה תמונת הווה ישראלית הקשורה
ברצון להתקרבות והידברות והמובעת דרך העיסוק בגוף, במקום ובטראומה.

מרב, ילידת תל-אביב סיימה בהצטיינות את לימודיה במחלקה לאמנות בבצלאל וקיבלה פרס ראשון לציור ע"ש מארי פישר, זכתה במלגה מטעם קרן שרת.
רם, יליד רמת גן, בוגר בצלאל, זכה בפרס האמן הצעיר מטעם משרד המדע, התרבות
והספורט. עבודותיהם הוצגו בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות רבות ונמצאות באוספי מוזאונים ואוספים פרטיים חשובים בארץ ובעולם.

ליטופים וזיפים

מתוך גלריה, הארץ 13.3.03
מאת: דנה גילרמן

התערוכה "משתפי פעולה" של רם סמוכה ומירב שין בן אלון, שתיפתח בשבת במשכן לאמנות בעין חרוד, היא תוצאה של דיאלוג בין שני אמנים שמכירים זה את זה 15 שנה, עוד מימי לימודיהם בבצלאל.

שניהם מטפלים בנושאים מרכזיים: בן אלון בנשיות, סמוכה בגבריות. "הם בודקים את המפגש האינטנסיווי ביניהם, הנוגע בנקודות החיכוך של מיניות, זהות ושוני בין הזכרי לנקבי, בין ארוטי לכואב", נכתב בדף התערוכה. "מהעיסוק האובססיווי בפרטי ובאינטימי עולה תמונה ישראלית הקשורה ברצון להתקרבות והידברות, המובעת דרך העיסוק בגוף, במקום ובטראומה".

הדיאלוג האמנותי ביניהם החל לפני כשנתיים, כשבן אלון ביקשה מסמוכה שיאצור תערוכה של עבודותיה. "התחלנו להקליט את המפגשים והשיחות שהתקיימו בינינו בסטודיו ופתאום הבנו שנוצר כאן משהו חד פעמי של שני אנשים שמכירים זה את זה כל כך טוב, ואפשר לחבר בין הדברים", אומר סמוכה. לדבריו, הנושא המשותף לשניהם הוא העיסוק בגוף, וההבדל הוא בשאלות שנשאלות לגביו. "אני מתעניין בגוף בהקשר של גבריות, עם איזושהי טראומה שקשורה לגבריות", אומר סמוכה. "מירב מטפלת בגוף ממקום פרטי ואינטימי – מות אמה. היא מטפלת בטבור, בצלקת, בחיבור ובפרידה. העשייה שלה הרבה יותר מלטפת, אצלי יש זיפים".

בתערוכה מוצגות עבודות ישנות וחדשות. יש בהן עולם דימויים של פתחים, חורים, חתכים, טבורים, קרחות, שדיים, שערות, פצעים ופרטי לבוש. הציורים ריאליסטיים מאד, עד שלפעמים נוצרת מבוכה של הצצה למקום אינטימי ואסור. אף שהנושאים טעונים, החלל משדר רוך ונשיות, אינטימיות. אולי הסיבה לכך היא התקרה שנצבעה על ידי השניים בוורוד מתקתק או התלייה המרושלת, החיננית, של העבודות בחלל. סמוכה מציין שהיה להם חשוב לשמר את הדיאלוג האינטימי שהתקיים בסטודיו גם בחלל המוזיאלי המנוכר, "להעביר את האינטימי למקום הציבורי מבלי לאבד את האינטימיות", כהגדרתו.