נורית גור לביא | תצ"א עזה

עניינה של התערוכה "תצ"א עזה" הוא ציוריה של נורית גור לביא מהשנים האחרונות, המבוססים על שני תצלומי אויר של מחנה הפליטים ג'בליה ברצועת עזה. הציורים מפנים את המבט לעבר סימטאותיו הצרות של מחנה הפליטים ועם זאת עניינם לא רק בזהות הפוליטית והחברתית-מוסרית, אלא גם בשאלות הנוגעות בתעתועי המציאות הנראית לעין. התשתית להבנת המהלך האמנותי של גור לביא הוא סיפור חייו של אביה, יוסי קרני, שהקים ב-1968 בפאתי רצועת עזה את בית האריזה "הדרי עזה" ניהל אותו שנים רבות, ועל שמו קרוי "מעבר קרני". ככאלו שרויות עבודותיה של גור לביא על קו התפר שבין מפגש אינטימי בין בת לאב, לבין מרחב ציבורי ופוליטי.

במרכזה של התערוכה המוצגת במשכן לאמנות, עין חרוד שני טריפטיכונים גדולי ממדים (156 X 208 ; 156 X 256) המצויירים ב artline על פרספקס. משטחי הפרספקס שונים באופיים מעשרות הציורים והרישומים שהציגה גור לביא עד כה. הם חושפים מבט פנורמי של מחנה הפליטים ג'בליה ומאפשרים 'זום אין' לפרטים המרכיבים את העבודה - לחצרות הבתים, הדמויות ברחוב, הלבנים על הגגות, תריסי החלונות, צריח המסגד וצל הצלליות. עם זאת הם נותרים נטולי כל חושניות נוכח חומריותו ושטיחותו של הפרספקס.

בתערוכה יוצגו גם יומני עבודה המתעדים את מהלכי האמנית בשנים האחרונות וכן סדרת הדפסים ועבודות נבחרות מסדרת תצ"א עזה.

על אף ההיבט הפרסונלי-ביוגרפי שבעבודות "תצ"א עזה", הן הוצגו בהקשר לאמנות נשית ובשיח פוליטי שנסוב בעיקרו סביב ביטויים כגון 'מחסום', 'מעבר', 'מסוף' ו- 'ציר קרני'. בימים אלו, בהם מצויה החברה הישראלית על סף יציאת עזה, מקבל שם התערוכה - "תצ"א עזה" - משמעות חדשה. גור לביא נתנה שם זה לתערוכתה, כאופציה לנתיב העשוי לאפשר מציאות חדשה, מסוכסכת קצת פחות.

התערוכה מלווה בקטלוג.