 |
ספינת המעפילים "אטלנטיק" ומחנה מאוריציוס
אוצרת: אלנה מקרובה
המעצבים: גיאורג שרום, אוסטריה, מריה מקרובה, ישראל
סרטים דוקומנטאריים: אלנה מקרובה, אפים חיים קוצ'וק, ישראל
תמיכה כספית הוענקה בנדיבות על ידי:
פר סטנברג;
משרד החוץ הישראלי;
ועידת התביעות
רקע
פרץ בדה מאיר ופריץ הנדל הכירו זה את זה זמן קצר לפני שעלו על ספינת המעפילים "אטלנטיק" (1940) והחלו את מסעם במטרה להגיע לארץ ישראל. הם רשמו וציירו תוך כדי תלאות המסע בספינה והמשיכו לפעול בציור ובתיאטרון גם לאחר שנתפסה ספינתם על-ידי הבריטים. הם נכלאו במחנה מעצר באי מאוריציוס שבאוקיינוס ההודי ובו פעלו ויצרו עם חבריהם העקורים למרות התנאים הקשים.
פריץ הנדל לא עמד בתנאי המעצר, שם קץ לחייו בשנת 1945 והוא קבור בבית הקברות במאוריציוס. בדה הגיע לאחר המלחמה לארץ ישראל, המשיך ליצור
וב-2002 הלך לעולמו, בן 96.
האוצרת אלנה מקרובה יצרה עם פרץ בדה קשרים אישיים ומקצועיים בשנים האחרונות לחייו ובמהלך עבודתה איתרה גם את עבודותיו של פריץ הנדל ושל אמנים נוספים. בתערוכה שילבה חומר תיעודי נדיר שליקטה מבני משפחות ניצולי מאוריציוס וכללה גם את עבודותיו וסיפורו של האח של בדה, ליאו מאיר, האדריכל שלא יצא את פראג ונספה באושוויץ. בתערוכה שאצרה ובספר שהוציאה לאור שחזרה עולם אישי וקולקטיבי בתקופת המלחמה, הבריחה, והמאבק להישרדות: חומר מספינת המעפילים ומתקופת מאוריציוס, מסמכים, פרטים מחיי היומיום, רישומים, הדפסים ובובות תיאטרון שנוצרו במחנה. ההקשר הביוגראפי וההיסטורי משתלבים לעלילה מרתקת באמצעות סרטים תיעודיים ויצירות אמנות.
התערוכה הוצגה בטרזין לציון שנת ה-60 לתום מלחמת העולם השנייה (2005), נדדה לאתרים נוספים באירופה ועתה היא מוצגת לקהל הישראלי.
דבר האוצרת
בזמן שעסקתי בהכנת התערוכה "תרבות וברבריות" בסטוקהולם, נתקלתי במקרה ברישום של צייר לא מוכר בשם ליאו מאייר. כל מה שהצלחתי לברר עליו באותו זמן, היו תאריך הולדתו, התאריך שבו נשלח לטרזינשטט (טרזין) והתאריך המשוער שבו נספה באושוויץ.
ליאו קראמר, בנו של ליאו מאייר, שחיי במקרה בשבדיה, ביקר בתערוכה. הוא הראה לי מכתבים וצילומים של אביו, גבר מרשים בכובע רחב-שוליים. באחד מהצילומים נראה צייר בכובע מרוט עומד בצד כן הציור שלו.
ליאו קראמר העיר :"זה איננו אבי, אלא אחיו, דודי בֶּדְריזֶ'ךְ, בדה. הוא נעלם ממש לפני מלחמת העולם השנייה, ב-1939. חיפשנו אותו אך מעולם לא הצלחנו למצוא אותו, ועכשיו כבר אין טעם לחפש. הוא נולד ב-1906, וקרוב לודאי שכבר נפטר בכל מקרה..."
למרות הכול, בדה כן נמצא בסופו של דבר, בבית אבות בהרצליה. נפגשנו ונעשינו חברים קרובים מאד. וכך, הרישום היחיד של ליאו מאייר ששרד מטרזינשטט, הוביל אותנו אל הסיפור שמוצג עכשיו בתערוכה "כרטיס לגן עדן".
אלנה מקרובה
מאוריציוס 1941-1945
הספינה הפליגה לכיוון האי מאוריציוס, מושבה בריטית בקצה הדרומי של אפריקה. האי האקזוטי, המוקף בלאגונות כחולות, עטור בצמחיה ירוקה ודקלי קוקוס, ומיושב בקריאולים ובמתיישבים בריטיים, נועד להפוך למקלט ליהודים הצ'כיים למשך חמש השנים הבאות. הם נכלאו בבית סוהר עתיק בסמוך לעיר בּוּ-בָּסִין, מנותקים מהעולם החיצוני, אך הורשו לנהל את חייהם בחופשיות מאחורי שערי הכלא הנעולים.
הגברים והנשים הוחזקו בנפרד. הגברים חיו בבית הסוהר עצמו, כשדלתות תאיהם פתוחות, בעוד שהנשים שוכנו בצריפי עץ שנבנו במיוחד עבורן. רק לאחר חודשים אחדים הסכימו השלטונות לאפשר למשפחות ולזוגות לא נשואים לבלות מעט זמן פרטי יחד: הם הורשו להיפגש בחצר בית הסוהר בשעות אחר הצהרים. בשנה הרביעית למעצרם, בתגובה לדרישותיהם הבלתי-פוסקות של העצורים, נפתחו השערים שבין מתחם הנשים ובית הסוהר, והנשים והילדים הורשו להתאחד עם הבעלים והאבות.
לבדה ולפריץ הייתה סדנה שבה יצרו צעצועים מעץ. במשך השנתיים האחרונות לשהותם במחנה, הצטרפה אליהם גם חנה מאייר. בדה חזר לעסוק בציור ובחיתוכי עץ. הוא קיבל הזמנות לציור פורטרטים וכן רפרודוקציות של גדולי האמנים. בדה ופריץ הקימו תיאטרון בובות במחנה, ומכובדים מקומיים ורעיותיהם הוזמנו גם הם לצפות בהצגותיהם. בנוסף על כך, התחילו שניהם לתת שיעורי אמנות לאנשי המקום.
פריץ התחבב על כולם, אפילו על אנשי המנהלה הבריטיים. הוא היה קריקטוריסט, רשם אמן ופסל יוצא מגדר הרגיל, ואף חיבר מחזות לתיאטרון. הוא היה בעל השכלה רחבה, דובר שפות רבות, והיה ביקוש רב לכישוריו כמתרגם. כקריקטוריסט, היה לו הכישרון לתפוס את תמצית הסיטואציה באופן מיידי. למרות כל זאת, לא הפעילויות שלו במחנה ואף לא טיוליו הקצרים סביב האי, לא הצליחו להרגיע את רוחו. כל שאיפתו הייתה לעזוב את האי ולהצטרף למלחמה בנאצים. המשבר הפנימי הלך והחריף עד אשר שם קץ לחייו, ב-7 בינואר, 1945.
אנחנו המגורשים – יותר מאלף וחמש מאות יהודים, בתוכם אנשי עסקים, בעלי מלאכה, אומנים ומורים, דוברי שפות אחדות, מוסיקאים, ציירים, ומה לא – נשאנו בתואר: "מגורשי פלסטינה המוחזקים במעצר להנאתו של הוד מלכותו המלך ג'ורג'".
עד כמה שהדבר נגע לממשלת הוד מלכותו, עם מר אֵרמיטז' כמשרתם הנאמן, היינו אמורים להישאר באי עד לאחר המלחמה, ואז להישלח חזרה לארצות מוצאנו. זה היה המסר; פלסטינה לא נכללה בו.
מר אֵרמיטז' לא היה צריך לדאוג להעסיק אותנו, הדבר קרה באופן טבעי. התעשיות שלנו, שכללו כל מיני סדנאות ומוסכים, השתלבו בכלכלת האי, ואף תרמו למאמץ המלחמתי, ובו-בזמן היינו עירוי תרבותי עשיר עבור "החברה הגבוהה" האירופאית של האי.
פרץ בדה מאיר
ביוגרפיות
פרץ בדה מאיר - Peretz Beda Mayer
5 במרץ , 1906
|
בֶּדְריזֶ'ךְּ (בדה, פרץ) מאיר נולד בהודונין, בדרום מורביה, כבנם של ג'וליוס ואמלי מאיר (née Redlich), בעליהם של אכסניה סמוכה לתחנת הרכבת. |
1912 |
לומד בבית הספר התיכון הצ'כי בהודונין, שם הבחינה ליבורה, המורה לאמנות, בכישרונותיו ברישום. |
1918 |
בהיותו בן 12 מצטרף בדה ל"מכבי", אירגון הצעירים היהודיים, ומאוחר יותר מתמנה כמזכירו של הסניף המקומי; מקים תיאטרון בובות; מעלה הצגות חובבים; מארגן מסעות לגיוס-תרומות קרן קיימת לישראל |
1920 |
ג'וליוס מאיר נפטר |
1924 |
בדה מתקבל לאקדמיה לאמנות של פראג, אך עקב קשיים כספיים ובעיות במשפחה אינו מסיים את לימודיו. |
1925-1939 |
מגוייס לצבא הצ'כי אך משוחרר לאחר שמונה חודשי שירות. חוזר להודונין ומסייע לאמו בניהול עסקי המשפחה. לוקח שיעורי אמנות עם פרופ' ליבורה; לומד תחריט; מקבל הזמנות מהוצאות לאור בפראג לאיור כתבי עט וספרים. |
15 במרץ, 1939 |
הצבא הגרמני כובש את הודונין; צ'כיה נעשית שטח חסות (הפרוטקטוראט) גרמני של בוהמיה ומורביה. בדה עוזב לפראג, שבה נעשים מאמצים לארגון הגירה של יהודים. בינתיים הוא מתגורר עם אחיו, הארכיטקט ליאו מאיר, ועובד כמתלמד בעבודות צינקוגראפיה (התקנת גלופות דפוס מלוחות אבץ). |
נובמבר 1939 |
בדה פוגש לראשונה את פריץ הנדל, בתחנת הרכבת המרכזית בפראג. הם מצטרפים לקבוצת נוער ציוני, ונוסעים עם הקבוצה ברכבת לברטיסלבה, שם הם ממתינים לנסיעתם לפלסטינה. |
נובמבר, 1939– ספטמבר, 1940 |
המתנה בברטיסלבה. בדה פוגש את חנה באר, אשתו לעתיד. |
5 בספטמבר – 26 בדצמבר, 1940 |
הפלגת הפליטים לחיפה, יירוט הספינה על ידי הצי הבריטי, וגירוש נוסעיה מחיפה למאוריציוס. |
26 בדצמבר, 1940 |
הפליטים נוחתים באי מאוריציוס. |
1941-1945 |
הפליטים מוחזקים במחנה מעצר בריטי, בסמוך לעיר בּוּ-בָּסִין, מאוריציוס. |
אביב 1945 |
יצירות האמנות של בדה וליאו, שנותרו בביתם בהודונין, הושמדו במהלך הפגזה סובייטית על העיר לקראת סיום מלחמת העולם השנייה |
26 באוגוסט, 1945 |
הפליטים היהודים שבים לפלסטינה, הפעם כעולים חוקיים. |
1945-1981 |
פלסטינה-ישראל. בדה עובד כצבע ובהמשך כבעליה של חנות לכלי עבודה וצבעים בהרצליה. |
אוקטובר 1945 |
תערוכת גראפיקה בגלריה קאטה סאוור (Kathe Sauer gallery) בתל אביב. בדה וחנה נישאים. |
1974 |
תערוכה בגלריה לים, תל אביב. |
1981 |
תערוכה במוזאון הרצליה. בדה פורש לגמלאות. |
1982 |
תערוכה בגלריה עמליה ארבל, תל אביב. |
1983 |
תערוכה בבנק דיסקונט, ברחוב אחד העם, הרצליה. |
1993-2002 |
בדה וחנה עוברים לבית הורים בהרצליה. בדה מצייר ומלמד ציור לדיירים. |
1999 |
תערוכה בתיאטרון ירושלים לאמנויות הבמה. |
2002 |
תערוכה בבית הטכנולוגיה הירושלמי. |
14 באוגוסט, 2002 |
בדה נפטר בגיל 96. |
פריץ (בֶּדְריזֶ'ךְּ) הנדל - Fritz (Bedřich) Haendel
21 ביוני, 1910 |
פריץ (בֶּדְריזֶ'ךְּ) הנדל נולד בווינה, ברובע השביעי, ברחוב סטולגאס 7, לסמואל הנדל ולרעייתו מריאנה (ניי דויטש). אביה של מריאנה, אלפרד דויטש, הוא בעליה של חברת הספנות "אלפרד דויטש ושות" ברייכנברג (ליברק). |
1914
|
פורצת מלחמת העולם הראשונה; סמואל הנדל מתגייס לצבא. מריאנה ובניה, פריץ והאנס (שנקרא מאוחר יותר, יוחנן) עוברים לרייכנברג. |
1916 |
אלפרד דויטש נפטר. |
1917 |
פריץ מתחיל את חינוכו בלימודי שפות ומוסיקה. מאוחר יותר, בבית ספר גרמני, התחומים החביבים עליו הם בניית דגמים, שפות, ספורט וציור קריקטורות. |
1919 |
סמואל הנדל נפטר ממחלת שפעת ספרדית. |
1921 |
במפקד התושבים של צ'כוסלובקיה, מריאנה רושמת את בניה כגרמנים. |
1923 |
פריץ מצטרף ל"מכבי", ארגון הנוער היהודי; לומד עברית אצל אמיל הופמן, רבה של רייכנברג; המורה לאמנות פרופ' סיטה מבחין בכישרונו האמנותי המיוחד. |
1926-1928 |
ליאו לויטוס, דודם מצד אמם, המנהל את חברת "אלפרד דויטש ושות'", מכשיר את פריץ ואחיו פטר לעבודה בעסק המשפחתי. בחופשות הקיץ הוא שולח את פריץ להשתלמות בצרפת. |
1928 |
פריץ מסיים את לימודיו בבית הספר ומשלים קורס בן שנה אחת בבית ספר למסחר. עובד בעסק המשפחתי. |
1934 |
אמו של פריץ חולה בסרטן. הוא עובר יחד אתה ליבלונץ, שם נפטרה בתוך זמן קצר. |
1938 |
הכיבוש הנאצי בחבל הסודטים; ליאו לויטוס ומשפחתו, ואתם האנס הנדל, נמלטים לפלסטינה; פריץ נותר אחראי על חברת "אלפרד דויטש ושות'" ואחרי שהוא מוכר אותה, הוא עובר לעיר הצ'כית טורנוב; פריץ מגיש בקשה לוויזה לפלסטינה. |
נובמבר 1939 |
פריץ פוגש לראשונה בבדה מאייר, בתחנת הרכבת המרכזית של פראג, בתוך קהל של פליטים הנמצאים בדרכם לברטיסלבה, משם יעלו בסופו של דבר לפלסטינה. |
נובמבר 1939 – ספטמבר 1940 |
המתנה לעלייה בברטיסלבה; פריץ פוגש בחנה גוטליב, אשתו לעתיד. |
5 בספטמבר – 26 בדצמבר, 1940 |
ספינת הפליטים מפליגה לחיפה; הצי הבריטי מיירט את הספינה; הבריטים מגרשים את הפליטים מחיפה למאוריציוס. |
26 בדצמבר, 1940 |
הפליטים נוחתים באי מאוריציוס. |
1941-1945 |
הפליטים מוחזקים במחנה מעצר בריטי, בסמוך לעיר בּוּ-בָּסִין, מאוריציוס. |
6 ביוני, 1941 |
טקס נישואיהם של פריץ הנדל וחנה גוטליב נערך על ידי רבי בליאר בבית הכנסת הליבראלי במחנה המעצר, בעיר בי-בסין. |
7 בינואר, 1945 |
פריץ הנדל שולח יד בנפשו. |
|
במשכן לאמנות קיימת נגישות לנכים בכסא גלגלים באמצעות זחליל ובתאום מראש.
בחזרה לראש הדף