I Hate You in June

תערוכה קבוצתית

I Hate You in June

אוצרים: פטרישה אליס, אולי קנאל

דצמבר 2000

"I Hate you in June” הוא "פרויקט אמן" של פטרישה אליס ואולי קנל. במקביל מוצג במוזאון "אסון האהבה", "פרויקט אמן" של גליה יהב."פרויקט אמן" הוא אירוע-תערוכה ביוזמת אמן (או שתי אמניות, במקרה זה) המשתפים בפנטזיה שלהם אמנים שעשייתם קרובה לרוחם. הם קשורים ברוח זמן מסוימת, הם דוברים את אותה שפה, הם מתגוררים בארצות שונות ונהנים לשתף פעולה בפרויקט משלהם. הם מודעים היטב לשיח עכשווי ומעדיפים שלא להפריח תזה תיאורטית. הם מאמינים בקשר מסוג אחר: פחות אינטלקטואליזם, יותר אינטליגנציה ודגש על מערכות יחסים הדדיים בין אמנים.
"פרויקט אמן", כתערוכה קבוצתית, הוא אירוע נדיר במוסדות האמנות. מדרך הטבע, המוזאון מגבה אוצר/ת מקצועי/ת לערוך תערוכות בהיכלו. המוזאון מעמיד לרשות האוצר/ת מוניטין, אמצעים כספיים וארגוניים, מערכת משומנת שנועדה להציג ולהפיץ, ברמה המקצועית הגבוהה ביותר, את עמדת האוצרת. בסצינה העכשווית, אוצרים הם כוכבי תרבות והמערכת מזינה אותם בכדי שיזינו אותה.
"פרויקט אמן" במוזאון מבוסס על דיאלוג פתוח עם אומנים המקשרים את המוזאון וקהלו עם עולם הדימוי וההעדפות שלהם, עם המקום שממנו מונעת הפעילות שלהם. נראה שלא במקרה, גם האירוע הקודים בעין חרוד, "Gracelands Palace” , "פרויקט אמן" של אנדריאס שליגל, התהווה בלונדון. האומנים המשיכו לפעול ממקומות שונים על כדור הארץ ולקיים ביניהם רשת פנימית, גלובלית, של שיתוף פעולה, שמעניקה חיוניות חדשה לעולם האמנות.
תודה לאמנים ולכל הרבים שבאו למוזאון, לחלוק עמו את עולמם.
גליה בר אור

"אני שונא/ת אותך ביוני" היא תערוכה על פרידות, מעין אופרת סבון, בקונספציה ובביצוע, בהשתתפות עשרה אמנים בינלאומיים. סיעור מוחות משותף של אולי קנאל, מכורה לביוגרפיות היסטוריות וחסידה נלהבת של דרמות תקופתיות ושל פטרישה אליס, ג'אנקית של זבל טלוויזיוני וחובבת סלבריטאים, התווה את הקווים המנחים לפרויקט לאתר אמנים שמתעסקים ב"טראומת הפנאי" – אותה תחושה מתפנקת-מתפלשת, נרקיסיסטית, של בכי תמרורים טובל בג'אנק פוד, של וידוי טלפוני לילי, התחושה של החיים-שלי-פשוט-מתרסקים-לי-מול העיניים-את-הולכת-למסיבה-הזאת-בוויקנד שמבעבעת בתוכך כמה ימים אחרי שבן הזוג שלך זורק אותך, שממשיכה לרדוף אותך ומסרבת להרפות עד שאת מזדיינת עם איזה יפיוף חום עיניים אחרי ערב תצוגה סגור ואז היא סוף סוף מתאיידת. זה רגש דרמטי, שטחי, לכאורה גדול יותר מהדבר האמיתי. כאב לב שמועצם לממדי פולחן, כמו בסרטים. תכסיס מתחנחן שמטרתו לגרוף אהדה, לשאוב את כולם אל תוך הקטסטרופה דמוית הוואקום, זוהי התבודדות נוסח מוריסי, עמוקה בערך כמו אפיזודה של "חברים".
איתור האמנים לא היה משימה פשוטה. זה כמו לחזור למעגל הדייטינג. ביקשנו מחברים שיעזרו, שיגששו אצל החבר'ה. ואתם הרי יודעים איך זה עם חברים… עם כל גילויי העריות בעולם האמנות, המסיבות והדילוגים ממיטה למיטה – תהליך ההתרשתות כשלעצמו התחיל להזין את האלטראגואים היומרניים ומעוררי החמלה שלנו כנשות העולם הגדול.
מאות שיחות טלפון בינלאומיות, טיסות לביקורי סטודיו ברחבי אירופה ובמזרח התיכון, חשבונות אשראי אינסופיים עבור פגישות בבתי יין אופנתיים וארוחות במסעדות יפניות – זה לא היה עניין של לצאת ידי חובה, כמו כמה קוליות נראינו וכמה סקסיים ומשעשעים היו האמנים תוך כדי.
אנחנו מציגות כאן דימויים מתוך עבודות האמנים, מלווים בטקסט קצר המתאר מה מעשיהם ואיך נפגשו. כחלק מתהליך הראיונות המקדימים תבענו מכל אמן לשתף אותנו באסון האהבה הטראומטי ביותר שלו ואת הסיפורים הבאנו כאן להנאתכם.
באהבה ונשיקות,
פט ואולי

דילוג לתוכן