תערוכה קבוצתית

"צאינה וראינה" היא התערוכה הרביעית באגף היודאיקה של המשכן לאמנות, עין חרוד, המשלבת אמניות בתערוכות האמנות היהודית בת-זמננו, כאפליה מתקנת אוצרותית.
רבות מהאמניות המציגות בתערוכה חברות ב"סטודיו משלך", יוזמה המקדמת אמניות צעירות ממגזרים שונים של הקהילה הדתית. לצדן, מציגות כאלו שכבר הציגו במשכן לאמנות ב-2012, בתערוכה "מטרוניתא: אמנות יהודית פמיניסטית", שהתמקדה בדיסוננס בין ההלכה היהודית לחיים המודרניים.
כל היצירות בתערוכה נותנות ביטוי למציאות דתית ונוגעות בנושאים פמיניסטיים מוכרים, כגון מיניות, דימוי גוף ותפקידים נשיים, במקביל לעיסוק בתמות ייחודיות להלכה היהודית: נידה וטהרה, כיסוי ראש, עגינוּת, הריון ופריון, עקרוּת ורווקוּת. החיפוש אחר משמעות בתפילה ובטקסים והחיפוש אחר רוחניות וקדושה בחיי היומיום הם מוטיבים מרכזיים בתערוכה. הדימויים החזותיים משובצים בפרשנות מילולית כרובד טבעי למי שאֲמונות על טקסטים אלה.
הכותרת "צאינה וראינה" שאולה מספר פופולארי בשם זה שנכתב ביידיש בסוף המאה ה-16 ונודע כ"תנ"ך של נשים". הספר נועד להורות את התורה למי שלא ידעו לקרוא עברית בעת ההיא, בעיקר נשים. שמו מהווה "קריאת קרב" לנשים לראות את העולם ולהבין את העומק והיופי של הטקסטים המקראיים והוא בתורו שאול משיר השירים: "צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ" (ג', 11). הספר, כמו הפסוק, קורא לנשים בקהילה היהודית להיות פעילות בתחום השכל והרוח. בעבור "בנות ציון" של ימינו המציגות בתערוכה, המכחולים רוויי הצבע הנמשח על בדיהן מסמנים ומגדירים מחדש את חומרי חייהן ואת זהותן הדתית, המגדרית, והאמנותית. בדי הציור, ניירות הצילום, מסכי הווידיאו – כל אלה נותנים בידן אמצעים חדשים להשמיע את קולן.
תערוכה זו, באצירתם של פרופ' חיים מאור ותלמידות הקורס לאוצרות של המחלקה לאמנויות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, הוצגה בגלריית הסנאט באוניברסיטה. באגף היודאיקה של המשכן לאמנות, הן ניטעות בהקשר שונה לאור הדיאלוג שהן מקיימות עם אוסף הקבע, המורכב מחפצי קודש יהודים מסורתיים וציורים של ציירים יהודים מהמאות ה-19 וה-20.