תערוכתה של אורנה בן-עמי 'צרור חיים' מכנסת אחדות מסדרות העבודות שיצרה בעשור האחרון, במרכזן העיסוק בזיכרון אישי וזיכרון קולקטיבי; בפליטות ונדודים; בריק ובהיעדר; בפרידה וקריעה ובסופו של דבר בכוחם של כל אלה לעורר את טעם החיים, את הציווי בחיים. לדבריה, היא מבקשת לתאר מצב לפיו "כל ההוויה והתמיכה נמצאות במטלטלין. החבילות אוחזות את האדם, האנשים תלושים, ללא תמיכה ומקום, ונאחזים רק במה שלקחו אתם מהבית שהיה להם". היא עושה זאת באמצעות פיסול בברזל, בריתוך של חפצים ודמויות ובשילובם של אלה על גבי תצלומים.
