אות, דמות, נוף

אריה אלואיל

אות, דמות, נוף

אוצרת: גליה בר אור

מרץ-יוני 2015

התערוכה הרטרוספקטיבית של אריה אלואיל המוצגת במשכן לאמנות עין-חרוד באביב 2015, מלֻווה בספר מקיף החובק את כל פרקי עבודתו. זיקה מיוחדת למוזיאון זה, על שום מקומו בתולדות ההתיישבות השיתופית, עולה מסיפור חייו: אריה אלואיל, מנהיגו של גרעין השומר הצעיר שהתיישב בביתניה עִלית ב-1920, היה דמות מרכזית בהתיישבות שיתופית שנודעה כאחת מן המאתגרות שנוסו בארץ-ישראל – בה עוסקת ההצגה "ליל העשרים" שהיתה בעצמה למיתוס. אלואיל, אמן ומנהיג, בחר בחיי אמנות, יצא ללימודים באקדמיה לאמנות בווינה, עשה בה חיל, הצטרף לקבוצת אמני האוונגרד "קונסט-שאו" שכללה את גוסטב קלימט ואיגון שילה, הציג עמה בשנות ה-20 ויצר יצירות מוקדמות שחלקן זכו באחרונה להכרה מחודשת, דוגמת הסדרה טורא אפורה.
עם שובו ארצה ב-1926, היה לאמן ומורה, ממייסדי מוזיאון תל-אביב, ממייסדי אגודת האמנים ומיוזמי ומייסדי המדרשה לאמנות בראשית דרכה בתל-אביב.
אלואיל העלה תרומה ייחודית לאמנות הישראלית בשתי מגמות נבדלות ואף קוטביות: פרשנות חזותית חדשה לסיפורי התנ"ך באמצעי ההדפס והקליגרפיה, יצירה החושפת בדרכה הייחודית והאקטואלית טלטלה וכאב מודחק לנוכח מוראות התקופה; ופיתוח ייחודי של ציור נוף תמונתי עתיר צבע, המציע ציור נוף אחר, שונה בתפיסתו מזה שהתבסס בזרם המרכזי של האמנות הארצישראלית והישראלית. היחסים הדיאלקטיים בין שתי המגמות ביצירתו של אלואיל, סיוט ואוטופיה, מרמזים על אופיה המורכב ועומדים ביסוד התערוכה והספר.
ב-1939 ייסד הוצאת ספרים עצמית בשם "הלל" והוציא לאור במהלך שנות המלחמה והשואה ספרים שהפיק במו ידיו ובהם היהודי האלמוני, איכה, עמוס ומגילת אסתר. הוא חרט את הטקסט, שילב באיוריו רמזים מאירועי התקופה, הדפיס את הגיליונות, קיפל וכרך את הספרים בכוחות עצמו.
ב-1967 פרש מעבודת ההוראה, רכש בדים וחומרים ותכנן להקדיש את כל זמנו לציור. באביב יצא לצייר את נוף הפריחה על מדרונות ההרים של צפת, נוף שהשמים כמעט נעדרים ממנו והגוון הסגלגל שולט בו. משטחי הצבע בציורים אחרונים אלה רכים וצמריריים, והאור נתפס בהם בצבע מהול בלבן, בדומה למשטחים הרכים והבהירים של ראשית התמודדותו עם נוף הארץ בשובו מווינה. סדרת נופים זו של פריחת האביב בצפת היתה לשירת הברבור ביצירתו; הוא חש ברע, ליקוי אובחן בלבו, ובערב פסח לקה בהתקף לב ונפטר.
יצירתו רבת הרבדים של אריה אלואיל לא קיבלה את המקום הראוי לה בסיפורה של אמנות ישראל. הספר והתערוכה הרטרוספקטיבית "אריה אלואיל: אות, דמות נוף", באים למלא את החסר ולחשוף את פניה המגוונים, יצירת אמן מחויב, מחדש בדרכו ומעורר השראה.