איורים וגזירות

אראלה הורביץ

איורים וגזירות

ינואר-מרץ 2005

רבים מאיתנו זוכרים איורים וגזירות של אראלה, נתיב הל"ה (כפי שנהגה לחתום על עבודותיה) שפורסמו בספרי ילדות ובעיתון "בקיבוץ" והיו חלק בלתי נפרד מנוף התרבות הישראלית. בתערוכה במשכן לאמנות עין חרוד (פברואר-מרץ 2005) מוצגות גזירות שיצרה בשנות ה-70 וה-80 כקישוטי-חג שאותם שילבה בספריה. את התערוכה מלווה ספר המכנס עבודות ורשימות פרי עטה המקרין רוח של תקופה, הווי הקיבוץ, דמויות ונופים של ישראל של פעם.
הוריה חיה ולוי הורביץ, אנשי העלייה השלישית, התגוררו בחוף שמן ובקרית חיים. כמו רבים מבני דורה אראלה ראתה עצמה ממשיכת דרכם של הוריה וביטאה בדבריה ובעשייתה הזדהות שלמה ומוחלטת עם עולם הערכים שאותו ינקה מילדות. בני דורה, בני דור הפלמ"ח, המשיכו למעשה בהכרה וברצון את המהפכה שאותה חוללו הוריהם, אישיותם לא נוצקה מתוך חוויה של מרד והיפרדות והושתתה על מסד יציב יחסית, לא על שבר.
ב-1947, עם סיום לימודיה, התגייסה אראלה לפלמ"ח, הצטרפה להכשרה במסגרת הנוער העובד והלומד בקיבוץ בית-השיטה ושירתה בזמן המלחמה בחטיבת "יפתח". בהמשך, ייסדו אראלה וחבריה להכשרה את קיבוץ נתיב הל"ה בעמק האלה (אוגוסט 1949) שבו חיה ויצרה כל חייה עד לפטירתה ב-1994.
עם ידידה פוצ'ו ערכה אראלה את היומנים הראשונים של הקיבוץ והמשיכה שנים רבות במלאכת העריכה והאיור של "נטפים", עלון הקיבוץ. אראלה היתה המנוע לחיי התרבות בקיבוצה ועקבות כתב-ידה ניכרו בכל, במודעות לאירועים ומסיבות, קישוטים לחג ומועד, תלבושות, עיצוב כנסים וועידות של תנועת הקיבוץ המאוחד, בניית תערוכות בקיבוץ ומחוץ לקיבוץ ועוד. את כל אלה, וכן את עבודתה המקצועית בתחום איור הספרים, פיתחה בכוחות עצמה. תקופת ההכשרה המקצועית שלה בתחום הגרפיקה היתה קצרה, חודשים ספורים בלבד של לימודים בבית הספר "בצלאל" בירושלים (1954). התחושה הפנימית כי עליה לפתח את הקו האישי שלה באורח עצמאי, הזמנה לעבוד בעיתון "קיבוץ" והדחף לשוב לקיבוץ ולתת-יד לחבריה היו מן הגורמים שהניעו אותה שלא להמשיך את לימודיה.
ראשה של אראלה שוטט בעולמות התרבות והרוח אבל רגליה היה נטועות בקרקע, היא גלתה חוש מעשי מפותח והתמודדה באורח מקורי עם קשיים שהציבו התנאים בשטח. כך למשל, פיתחה טכניקה ייחודית של גזירות במטרה להתגבר על מכשול שהעמידו בפניה קירות חדר האוכל, שהיו מצופים במזוניט ובסלוטקס, חומרים שלא אפשרו קישוט אפקטיבי באמצעות צביעה. היא יצרה גזירות רחבות ממדים, מעין פוזיטיב ונגטיב בחיתוך מהיר בסכין גילוח ובמספריים, תמונות רוחשות חיים המשמרות תנופה ומקצב. בגזירות מקוריות אלה הטביעה אראלה את חוש ההומור המיוחד שלה ויצרה שילוב הרמוני בין אדם לחברה ולפרטי הנוף והטבע שהתמזגו, ברוח הזמן, לשלמות אורגנית אחת.
ב-1976 זכתה אראלה בפרס בין לאומי, עיטור לשבח לאיור על שם אנדרסן, המוענק על-ידי המועצה הבין-לאומית לספרות ילדים, אונסק"ו, למחברים ולמאיירים של ספרי ילדים מעולים מרחבי תבל.