גבולות

אלי שמיר

גבולות

אוצרת: ד"ר יעל גילעת

15 ביוני, עד דצמבר 2020

-דיוקן-עצמי-בהר-נבו-2019-שמן-על-בד-אוסף-האמן-צלום-הדר-סייפן-Custom-Small

שתי תערוכות יחיד של אלי שמיר, המאוגדות תחת השם "גבולות המבט", מוצגות במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית ובמשכן לאמנות, עין חרוד. שיתוף הפעולה בין המוזיאונים מבקש להאיר פנים שונות ביצירתו של האמן באמצעות חלוקה תימטית: התערוכה "זמן דיוקן" במוזיאון הרצליה מתמקדת בדיוקנאות, וזו שבמשכן לאמנות, עין חרוד עוסקת בגבולות הנוף ובנופי גבול. בפועל, מדובר בגופי עבודה שנוצרו במקביל, ולעיתים קרובות אף שזורים זה בזה, כגון דיוקן שנטוע בנוף, או מראה נוף המאפיין תבנית זהות. שתי התערוכות יחדיו מקיפות את כלל עבודתו של האמן.התערוכה "גבולות" מציגה לראשונה מהלך רב-שנים ביצירתו של שמיר, חקירה ציורית המתמודדת עם ניכוס קנאי וממיט-אסון של הנוף באמצעות מיתוס, ההופך את הנוף לטריטוריה שמוצמד אליה שטר-בעלות. שמיר מציג את הנוף וגבולותיו כהבניה, שהיא תמיד תמונה חלקית התלויה בנקודת מבט. הוא מנסח עמדה מורכבת, פואטית וביקורתית כלפי הנוף, ודרכו כלפי ההיסטוריה המקומית וייצוגיה לאורך תולדות האמנות בישראל. במקום פנורמה מכלילה, הטוענת לטוטליטריות של המבט, נופיו נבנים כמארג של מבטים ומבקשים להשתהות בגבול. כך נולדת אופציה של קיום אסתטי ואתי, המשליכה על תפיסתנו את המרחב הפיזי, החושי, הבינאישי והפוליטי.התערוכה, הכוללת ציורי שמן גדולי-ממדים, סקיצות צבע מהירות שנעשו באתר ושיחזור של מיצב וידיאו שהוצג ב"אירועי תל חי 1994", היא הזמנה למסע לעבר גבולות המבט ולהרהור על נקודות מבט ועמדות מול נופים מוכרים, תוך הפניית תשומת הלב לאופנים שבהם מוליך הכתם הציורי את העין לעבר האופק. אנו מוזמנים להתחקות אחר ההיבריס הגברי בציורים כגון דיוקן עצמי נופל מהשמיים ודיוקן עצמי מצייר נוף, או לגלות את האור, היובש, האובך והסנוור המקומי תוך מחשבה על הכמיהה הבלתי מושגת להיות כמו אירופה. כַּן-הציור חוזר ומופיע כיתד סמלי המציב גבול פיזי ומשהה את יצר הניכוס של הציור. דווקא ב"כישלונה", האמנות מתגלה כמעשה של חמלה ושל הכרה בגבולות.

15 ביוני, עד דצמבר 2020