ארבעה עשר כיוונים לרוח: דיוקן המשכן

ארבעה-עשר כיוונים לרוח: דיוקן המשכן

התערוכה מוצגת במסגרת שנת ה-80 של משכן לאמנות, עין חרוד - כחלק מסדרת תערוכות הבוחנות את המוזיאון מבפנים. נקודת המבט הנוכחית על המוזיאון היא מפרספקטיבה עכשווית, כזו המבקשת להציג את האקטואליות, הרלוונטיות והחיוניות שלו במגוון של קולות: בחינת מקומו של המוזיאון כמוסד אמנותי, תרבותי וחברתי; היותו מתווה דרך, מעצב תודעה ומחולל של קאנון. ארבעה-עשר האמנים שהוזמנו להשתתף בה בחרו בעצמם את מושא חקירתם, שלווה בהליך של למידה, חקירה והתבוננות. "איכות המוזיאון" כפי שהיא ניכרת בה, נקבעת מנקודת מבטם והתצוגות השונות שבה מלוות בהצהרות אמן. הללו נחלקות בין חללי תצוגה וקירות אמן; חלקן הופקו במיוחד עבור התערוכה, אחרות הן שחזור מהעבר, וכולן מוקדשות להיבטים שונים של המשכן לאמנות: תולדותיו, מיקומו, יחסיו עם קהילת הקיבוץ, הדמויות שנקשרו בו, אדריכלות האור שלו, אוספיו, ספרייתו וכן "ספר המשכן" שראה אור ב-1970.
S7A3768-1-Custom

דרור בן עמי | חלונות המשכן

קרן בנבנישתי | תכנית אב, שפת אם

אפרת גל-נור | הדרך לעין חרוד 6# -
אפיק נתונים

רישומי חלונות המשכן של דרור בן עמי מעלים את השתקפות צלליות העלים והגבעולים הדבוקים לחלונות שלאורך אולם העמודים במוזאון. צלליות אלו מבליטות יופיו הפואטי והשברירי של הטבע, לעומת הנוכחות של חלל התצוגה המודרניסטי והאמנות המוצגת בו.

נקודת המוצא של קרן בנבנישתי הינה 'ספר המשכן' שראה אור ב-1970 ותורגם לעשר שפות. היא ממירה את המבנה של עמודי הטקסט למעין מפות חזותיות וגיאומטריות בטכניקת cyanotype. כנגדם היא מציבה בחלל מבנים תלת ממדיים הנגזרים מאותן צורות.

בעקבות ספרו של עמוס קינן "הדרך לעין חרוד" (1982), עוסקת גל נור במיפוי מנטלי ופיזי של מושגים, שמות, ערכים ואירועים. יוצאת למסע במציאות הישראלית, המקומית, היום יומית. כל אלה מתנקזים למיצג רישומים ופריטים כמו מפה פואטית, על קירות המשכן . לאתר 'הדרך לעין חרוד' / אפרת גל נור

הדר גד | עין חרוד

יאיר ברק | שלושה ראשים פנימה

דוד בהר פרחיה | תנודות אור חלל

בשנתיים האחרונות היה המשכן לאמנות וסביבותיו מושא מרכזי לציוריה של הדר גד. ביקוריה במקום לוו בעשרות סקיצות, רישומים וציורים בקנה מידה קטן ובינוני וכתולדה מאלה גם הציור "חזית דרומית" המוצג בתערוכה זו ומכנס בחזותו מכלול של מבטים ותחושות, זיכרונות מוקדמים ורשמים מאוחרים.

נקודת המוצא לתערוכתו של יאיר ברק היא ספריית המשכן לאמנות שבמרכזה חטיבת "ספרי אפתקר", ספרייתו של חיים אתר, מייסד המשכן. ברק מתעד את חזותם הצורנית של ספרים אלה ואת הנושאים הנפרסים בהם – ציירים, אסכולות, מוזיאונים ואספנים. לצידם הוא מציג מראות מתוך הספרייה, שחלקים ממנה כמו עמדו מלכת, בשקפם את אופייה ומתכונתה המקוריים.

תערוכתו של דוד בהר-פרחיה 'תנודות אור-חלל' הוצגה במשכן ב-2017. במרכזה היה העיסוק בחוויית האור הטבעי הבוקע מתקרותיו המרחפות של מוזיאון זה. עבודתו הנוכחית היא תולדה של עשרות שעות תיעוד של מופעי האור הטבעי שנראו ב'תנודות אור-חלל' והשפעתם החושנית והפיזית על המבקרים בה.

הראל לוז | חוביזות

עפרי כנעני | We, Work

מלי דה קאלו | הייתה לו צורה של ענק

ש'מפריח" שדה חוביזות על קיר המוזיאון כטפט שאין לו התחלה ואין לו סוף. לוז, דור שלישי למייסדי עין חרוד, קושר את צמחי השדה – החוביזה, החרדל, הסביונים .
ושיבולת השועל – עם זיכרונות ילדותו בקיבוץ. "שדות" הצמחיה אותם יוצר לוז על קירות המוזיאון, מחברים בין חוץ ופנים, בין טבע, תרבות ואמנות.
באמצעות שבלונות עדינות וגרפיטי, הוא מקביל את פעולת השעתוק בטבע לחוויית היחיד בחברה הקיבוצי

המיצב 'הון אנושי' של עפרי כנעני מבוסס על פסלים מתוך אוסף משכן לאמנות, אותם היא מציבה על מדפי ברזל ממחסני המוזיאון ועל עבודת וידאו שצולמה בהם והמוקרנת על הקיר. ב"הוצאת" המחסן אל חלל התצוגה היא מבקשת לבחון ערכים כשימוש, עבודה, קהילה ומעשה אמנותי.

במרכז אשכול התערוכות הנוכחי ניצב פרויקט המבקש 'ללכוד' את סוד המשכן לאמנות כפי שהוא שמור בזיכרונם של חברי עין חרוד ובניהם לדורותיהם. המשכן כישות הנטועה בלב קהילת עין חרוד – פיזית ומנטלית. מסופרים בו תולדותיו כפי שהשתמרו בזיכרונם של בני וחברי הקיבוץ לדורותיהם, בכללם דיוקניהם של חיים אתר ושמואל ביקלס; אגף היודאיקה; והתמורות שחלו במשכן מאז שנות השמונים ומקומו במציאות הקיבוצית העכשווית.

מרגלית מנור | מסתורין

משה מירסקי | שחזור

נגה לינצ'בסקי | לרשום את הזמן

עבודותיה של מרגלית מנור לקוחות מסדרת תצלומים שהציגה במשכן בשנת 1990. המצלמה שלה משוטטת באולמות המשכן, מתמקדת ברצפה, בתקרות ובחלונות, חושפת את האדריכלות המודרניסטית-אוטופית השואפת לשלמות, ובה בעת מעמידה לגביה שאלות ביקורתיות.

בן וחבר קיבוץ עין חרוד איחוד, משחזר תערוכה שהציג במשכן בשנת 1994 בה התעמת עם דמותו של חיים אתר כדמות אב. הסיפורים שליוו את אתר, דיוקנאות הילדים שצייר התגלגלו כאן למיצב של מגבות ורישומים שביקשו גם למרוד במורשתו וגם להמשיך אותה.

ספר האמן של נגה לינצ'בסקי הנו תולדה של תערוכתה 'לרשום את הזמן', שהוצגה במשכן לאמנות בינואר 2017. התערוכה עסקה בממדים שונים של זמן – רגע, נצח, זמן חולף, קצוב או עומד מלכת, שקיבלו את השראתם מאיכויותיו האדריכליות של המשכן. הספר מלווה ביומן תיעודי שרשמה לינצ'בסקי במהלך העבודה על התערוכה וכן ברישומים, סקיצות וצילומים.

עירית תמרי | מרום

רמי מימון | דיוקן עצמו

עבודותיה של עירית תמרי מאופיינות בגזירה, שזירה והדבקה של תצלומים שבאמצעותם היא בוראת עולם חדש ומתעתע. בעבודתה, מתערבת בתקרה הצפה של המשכן, כמו פותחת בה פתח ומשבשת את אשליית האור הטבעי הממלא את אולמות המוזיאון.

תערוכתו של רמי מימון מבוססת על עשרות קולאז'ים שמקורם ברפרודוקציות שחור/לבן לקוחות מספר המשכן שראה אור ב-1970. כנגדם מוצב מיצב פיסולי המורכב מעבודות מקור שבחר מאוסף המוזיאון, בניסיונו למזג את המרחב המוזיאלי עם המרחב הביתי, עם הארכיון ועם יצירות המקור.