דיוקנאות וסביבה

חאדר ושאח

דיוקנאות וסביבה

אוצרת: גליה בר אור

אוגוסט 2011-ינואר 2012

חאדר ושאח צייר מילדות והוא צייר גם בתקופת לימודיו בבית הספר התיכון בעזה. חומרי הציור, בעיקר גירים והמצע – דלתות, קרשים וגם קירות בית הספר. הנושא – דיוקנאות של הקרובים לו, חברים ובני-משפחה.הדיוקנאות המוקדמים ביותר המוצגים בתערוכה הם מ-2006, כולם מהכתפיים ומעלה, מתמקדים בפני הדיוקן. ושאח נמנע מתיאור פסיכולוגיסטי, פני אדם במצבים רגשיים קיצוניים, כאב ובכי או צחוק. בדיוקן, חומריות המצע והטכניקה המעורבת כמו מחלחלת להוויה של האדם ולנוכחות שלו המוטמעת בעולמו של הצופה. לחלק מהדיוקנאות אופי איקוני המודגש בעבודת הרקע הכוללת חריטה של דגם דקורטיבי.רבים מהדיוקנאות מצוירים מהתבוננות ישירה ואחרים מצוירים מתצלום, אלה דיוקנאות בני משפחתו המתגוררים בעזה, בירדן ובסיני. ושאח חוזר ומצייר אותם במהלך השנים והדיוקן מתעד את שינויי הזמן. יותר מכל נדמה שזהו ניסיון לשמר את הזיכרון, לגשר על פער המרחק והזמן ועל הגעגועים. "אני מנסה לשמור את דיוקנאות בני משפחתי לא רק בזיכרון שלי אלא גם בסביבה, ברהט, אני רוצה שכולם יכירו אותם, גם אם אין לנו אפשרות להיפגש, שיהיו נוכחים סביב, בבית, עם המשפחה והילדים".
ב-2008 החל להתמודד עם נושאים בסביבתו הפלסטינית. "ניסיתי לשכוח את מה שקרה עם הדודה, אירוע שקשור בכבוד המשפחה, חלק מהדברים ראיתי במו עיני. הציור עזר לי להתחבר לדברים שמתרחשים בחברה שלנו ולעכל אותם דרך הציור -שהרי אנשים לא יודעים מה לעשות עם הדברים הקשים שהם חווים". בציורים המוצגים בתערוכה מתמקד ושאח בנשים שחורות-עור העובדות בשדה, נוביות-סודניות המשתייכות לקבוצה הנחותה בחברה הבדואית, "מסתכלים עליהם כמו על עבדים שחיים מהשאריות, אין התייחסות שוויונית, לא מתחתנים אתם. ציירתי דיוקן של בדואית-סודנית שכיום מנהלת בית ספר מהטובים ברהט והגיעה לשני תארים – בזכות עצמה".
ושאח מציין כי ללימודי האמנות ותולדות אמנות היתה תרומה ברמת הטכניקה והבנת שפת האמנות. "ציירתי תמיד מה שאני מרגיש, מה שאני אוהב, אבל לימודי תולדות האמנות עזרו לי להתחבר לאמנים אחרים שניתחו נושאים שחשובים גם לי", הוא מזכיר את סזאן בעיסוק בצבע, גוגן, בהסתכלות על האחר, האימפרסיוניסטים בעיסוק ביומיום. במשכן לאמנות עין חרוד נפגש בציוריו של חיים אתר. "מעניין אותי השימוש שלו בצבע, איך שילב אותו בציור של האדם, אני אוהב את הרישומים שלו, היד שלו, הקו שלו. החיבור לחיים אתר חשוב לי כי רוב האמנות הישראלית עוסקת בסביבה, והוא באמת עסק באדם".