דמטר ופרספונה

נעה רז-מלמד

דמטר ופרספונה

אוצר: יניב שפירא

20 באוגוסט 2021

נעה רז מלמד

צילום רחפן: ארז ביטון

נעה רז / דמטר ופרספונה / אוצר: יניב שפירא

התערוכה שלפנינו מציגה פרק נוסף בעיסוקה של נעה רז מלמד בהוויה הקיבוצית והחלוצית, אותה היא בוחנת מנקודת מבט אישית ועכשווית. שם התערוכה מתייחס לשתי דמויות במיתולוגיה היוונית: דמטר, אלת התבואה והפריון, לימדה את בני האדם איך לגדל חיטה; פרספונה, בתה, היא הממונה על עונות השנה ועל מחזוריות הצמיחה וההתכלות. בסיפורן מגולמים גם יחסים של קשר ופרידה בין אם ובת.
עבודת הווידיאו קפיצת שמיכה, הניצבת במרכז התערוכה, היא תולדה של פעולה שיזמה רז מלמד, ילידת קיבוץ גבע. היא פנתה למעגל המשפחתי הקרוב, נשות שבט משפחת רז – סבתות, אימהות, בנות ונכדות – שהתכנסו לפעולה משותפת בשדה השלף של קיבוץ גבע, על רקע נוף של שדות, פרדסים, גבעות וברושים. לבושות בלבן, הן ניצבות במעגל ואוחזות יריעת ברזנט מתוחה לצד מגדל רעוע שבנוי מסנדות המחוברות בחבלים. הסרט עוקב אחריהן כשהן קופצות בזו אחר זו אל יריעת ברזנט, פעולה המדמה את "תרגילי האומץ" שהיו במשך שנים רבות חלק ממסלול החניכה הישראלי. המצלמה מתמקדת בהבעות פנים ובשפת הגוף של המשתתפות, המביעים דריכות, ריכוז, היסוס וחשש. רגע הקפיצה, שבו כל אחת מהמשתתפות אחראית לשלומה ולבטיחותה של האחרת, מגלם התמסרות ואמון בחבורה, במשפחה, במעגל הנשי. הפסקול המלווה את העבודה תורם גם הוא לתחושת השבריריות המרומזת: השיר "ים השיבולים" – משירי להקת הגבעטרון המוכרים, המזוהה עם ההתיישבות החלוצית בכלל ועם זו הקיבוצית בפרט – נשמע בקולה החרישי של אם האמנית, חברת הגבעטרון במשך שנים רבות, כעין קינה על עולם שהיה ואיננו עוד. לפסקול המוכר הוסיפה רז מלמד שיבושים, שיש בהם כדי להטיל ספק באידיליה המוכרת, ואולי אף לרמז שבעיניה היא מעולם לא התקיימה בעולם הממשי.
עבודת הקש המוצבת בחלל מורכבת מגבעולי שיבולים שהאמנית אספה בשדות העמק. היא שזרה אותם זה בזה ליצירת מבנה שברירי, המשוך מרצפה עד תקרה ותלוי על בלימה. הדימויים המשולבים בו לקוחים ברובם מתבליטים ומציורי כדים המתארים מיתוסים מערביים; בה בעת, הם לקוחים ממעגל החיים היהודי ומפנים לאתוס חג השבועות וקציר העומר בקיבוצים. את כל אלה אורגת רז מלמד בדימויי העמק, הבית והמשפחה החרוטים בתודעתה.

צילום: רותי ברוט