הגר

חאדר ושאח

הגר

אוצרת: גליה בר אור

ינואר 2012

לאחר שהציג במשכן לאמנות עין חרוד פרק ראשון בעבודתו, דיוקנאות משפחה, ידידים וסביבת רהט מקום מגוריו (סתיו 2011) מטפל חאדר ושאח במוקד זיכרון ילדות בוער שלא שחך, בטראומה אישית וקולקטיבית.
בהצבה כמו מושגית בסדרת רקמות חזה בדואיות וטקסטים ספרותיים הוא מעלה מסדר רפאים של נוכחות-נעדרות, חסרות פנים. יחידה אחר יחידה, שורות שורות הן צפות במרחב הלבן של המוזיאון, ניבטות בעין העיגול האדום המדגיש מספר – מניין שנותיה של האישה כשקופד חוט חייה בידי גבר בהסכמה חברתית.
במסדר כמו מושגי מוצבת כל יחידה כיד וזכר, מסמך ועדות – אישה שחייתה ומתה.
התערוכה הגר היא הצבה מושגית מרושתת בנתוני שטח:
* גילאי הנרצחות 12-85
* ארבעים נשים נרצחו בשנים 2004-2006

רקמת החזה (לבבית) כמוה כלוחית זיהוי, מרובדת בקודים פנימיים של מעמד, מצב משפחתי, מיקום גיאוגרפי, סטטוס – קוד הפיענוח הוא, למשל, סוג החוט, צפיפות הרקמה, פסי התפירה. אישה-אישה ומטען חייה והבד הרקום כגוף ונשמה. חאדר ושאח, גבר ויוצר, בוחר ברקמות שהנחילו מורשת נשית מדור לדור, לבטא כוח ביטוי וזעקה. על רקע שחור נפרשות אותיות השירה כמו דפי הקוראן או מצבת קבורה, שירתם של נידאא ח'ורי ומחמוד דרוויש.
"נוצת הטוהר שחטה אותי", כותבת נידאא ח'ורי
חאדר ושאח מעלה מוקד של טראומה אישית וקולקטיבית – להכילו כמחוז זיכרון ומרחב לימינאלי, להעיר ולעורר, ממרחב ההשהיה הספון של המוזיאון למרחב האחריות והחיים.
חאדר ושאח נולד ב-1966 בעזה. ב-1985 יצא לארה"ב. ב-1989 נישא לג'והר ועבר להתגורר ברהט. בשנים 2000-2004 למד אמנות במרכז לאמנות חזותית בבאר-שבע. ב-2007 הציג תערוכת יחיד באוניברסיטת באר שבע. חאדר ושאח צייר מילדות והוא צייר גם בתקופת לימודיו בבית הספר התיכון בעזה. ב-2011 הציג במשכן לאמנות, עין חרוד את התערוכה "דיוקנאות וסביבה".