הדור האבוד

יחזקאל דוד קירשנבאום

הדור האבוד

אוצרת: ד"ר קרוליין גולדברג איגרא

פברואר-מאי 2013

יחזקאל קירשנבאום, הכפריים היהודיים מקבלים את פני המשיח, 1937 , שמן על קרטון, 59×69 , מעזבונו של האמן-s (Medium)

יחזקאל דויד קירשנבאום (1900 – 1954) מייצג דור של אמנים יהודים מזרח אירופאים שיצאו בראשית המאה ה-20 לגרמניה ופריז – וזאת בעקבות אפשרויות מוגבלות של התפתחות אמנותית בארצות מוצאם, התגברות האנטישמיות וערנותם לאוונגרד המתפתח במרכזי האמנות. נדודיו של קירשנבאום הובילו אותו מעיר מולדתו סטשוב לרפובליקת ויימאר, שם למד בבאוהאוס, לברלין ופריז, לדרום צרפת ומשם לברזיל ולמרוקו.
בשנות ה-30 של המאה ה-20 למד קירשנבאום בבית הספר באוהאוס בוויימר אצל פול קליי וואסילי קנדיסקי. באותן שנים התפרסם קירשנבאום בגרמניה גם כקריקטוריסט. הוא נאלץ לברוח מגרמניה, ורוב עבודותיו מהתקופה בגרמניה, המשתייכות לפרק חשוב ביותר ביצירתו, לא שרדו. קירשנבאום ברח לצרפת, שם הצטרף לציירי אסכולת פאריס, השתתף בתערוכות והחל לעשות לו שם. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, נעצר ושהה במחנות עבודה שונים בצרפת. אשתו לא שרדה את מחנות הריכוז ורוב משפחתו בפולין נספתה, 600 מעבודותיו אבדו. קירשנבאום זכה לאחר המלחמה לתמיכתה האישית של הברונית אליקס דה רוטשילד וחזר לאיטו לצייר, כשחלומו היה להציג את עבודותיו בישראל. בשנת 1954, בעודו מצוי בעיצומם של מגעים לקיום תערוכה בארץ, נפטר ממחלת הסרטן.
הפליטות וההגירה כמצב קיומי היו חלק בלתי נפרד מיצירתו ומיצירת רבים מהאמנים היהודים ממזרח אירופה, שפעלו בגרמניה ובצרפת בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. מעניינת ההטמעה של ממד זה בעבודתם וההקשר היהודי העולה במכלול עבודתם בעוד התשתית (בשנות ה-20) אוונגרדית. היבט מורכב זה כמעט ולא נחשף בעבודות אמנים בישראל והוא מהווה את אחד הדגשים בתערוכה.
אוספי משכן לאמנות עין חרוד כוללים קבוצה נרחבת של יצירות אמנים שהשתייכו לאסכולה האירופאית של ברלין ופריז, מרכזי אמנות פורים שהתרכזו בהם בין שתי מלחמות עולם אמנים יהודים ייחודיים וקירשנבאום ביניהם. מרכזים אלה חרבו בשואה ולא שבו למעמדם המקורי.