התערוכות הבאות

בניין המשכן / שם זמני, אפריל 2019

במסגרת שנת ה-80 של משכן לאמנות, נבחנים ומוצגים היבטיו השונים של המוזיאון המהווה מרכז תרבותי, אמנותי וחינוכי. התערוכה 'בניין המשכן' היא המשך והשלמה לתערוכה 'מאוצרות המשכן לאמנות' שקדמה לה. התערוכה מתמודדת עם ייחודו וייעודו של המוזיאון מנקודת המבט העכשווית, האקטואליות והחיוניות של מוזיאון זה, במלאת 80 שנה להיווסדו.
ארבע-עשר האמנים המשתתפים בתערוכה עוסקים בפנים שונות של המשכן לאמנות כפי שהם חווים אותם. הפרויקטים המוצגים בתערוכה מחולקים בין 'קירות' ו'חללי תצוגה', חלקם משחזרים תערוכות עבר ואחרים נוצרו במיוחד עבורה.
S7A3768-1-Custom

דרור בן עמי

קרן בנבנישתי

אפרת גל-נור | הדרך לעין חרוד

רישומי חלונות המשכן של דרור בן עמי מעלים את השתקפות צלליות העלים והגבעולים הדבוקים לחלונות שלאורך אולם העמודים במוזאון. צלליות אלו מבליטות יופיו הפואטי והשברירי של הטבע, לעומת הנוכחות של חלל התצוגה המודרניסטי והאמנות המוצגת בו.

נקודת המוצא של קרן בנבנישתי הינה 'ספר המשכן' שראה אור ב-1970 ותורגם לעשר שפות. היא ממירה את המבנה של עמודי הטקסט למעין מפות חזותיות וגיאומטריות בטכניקת cyanotype. כנגדם היא מציבה בחלל מבנים תלת ממדיים הנגזרים מאותן צורות.

בעקבות ספרו של עמוס קינן "הדרך לעין חרוד" (1982), עוסקת גל נור במיפוי מנטלי ופיזי של מושגים, שמות, ערכים ואירועים. יוצאת למסע במציאות הישראלית, המקומית, היום יומית. כל אלה מתנקזים למיצג רישומים ופריטים כמו מפה פואטית, על קירות המשכן . לאתר 'הדרך לעין חרוד' / אפרת גל נור

הדר גד

יאיר ברק

דוד בהר פרחיה

בשנתיים האחרונות היה המשכן לאמנות וסביבותיו מושא מרכזי לציוריה של הדר גד. ביקוריה במקום לוו בעשרות סקיצות, רישומים וציורים בקנה מידה קטן ובינוני וכתולדה מאלה גם הציור "חזית דרומית" המוצג בתערוכה זו ומכנס בחזותו מכלול של מבטים ותחושות, זיכרונות מוקדמים ורשמים מאוחרים.

נקודת המוצא לתערוכתו של יאיר ברק היא ספריית המשכן לאמנות שבמרכזה חטיבת "ספרי אפתקר", ספרייתו של חיים אתר, מייסד המשכן. ברק מתעד את חזותם הצורנית של ספרים אלה ואת הנושאים הנפרסים בהם – ציירים, אסכולות, מוזיאונים ואספנים. לצידם הוא מציג מראות מתוך הספרייה, שחלקים ממנה כמו עמדו מלכת, בשקפם את אופייה ומתכונתה המקוריים.

תערוכתו של דוד בהר-פרחיה 'תנודות אור-חלל' הוצגה במשכן ב-2017. במרכזה היה העיסוק בחוויית האור הטבעי הבוקע מתקרותיו המרחפות של מוזיאון זה. עבודתו הנוכחית היא תולדה של עשרות שעות תיעוד של מופעי האור הטבעי שנראו ב'תנודות אור-חלל' והשפעתם החושנית והפיזית על המבקרים בה.

הראל לוז

עפרי כנעני

מלי דה קאלו

הראל לוז, דור שלישי למייסדי עין חרוד, מתחקה ביצירתו אחר הצמחייה המקיפה את המשכן לאמנות – פלורה ישראלית המזוהה עם המקום. באמצעות שבלונות עדינות ושימוש בספריי צבע הוא יוצר "שדות" צמחיה על קירות המוזיאון, המחברים בין חוץ ופנים, בין טבע, תרבות ואמנות.

המיצב 'הון אנושי' של עפרי כנעני מבוסס על פסלים מתוך אוסף משכן לאמנות, אותם היא מציבה על מדפי ברזל ממחסני המוזיאון ועל עבודת וידאו שצולמה בהם והמוקרנת על הקיר. ב"הוצאת" המחסן אל חלל התצוגה היא מבקשת לבחון ערכים כשימוש, עבודה, קהילה ומעשה אמנותי.

במרכז אשכול התערוכות הנוכחי ניצב הפרויקט "דברי ימי משכן" של מלי דה קאלו, המבקש 'ללכוד' את סוד המשכן לאמנות כפי שהוא שמור בזיכרונם של חברי עין חרוד ובניהם לדורותיהם. בבסיסו נמצא מיצב וידאו שחמשת פרקיו מוקדשים לדיוקניהם של חיים אתר ושמואל ביקלס, לאגף היודאיקה, לתמורות שחלו במשכן ולשאלת הקהילה האמנותית. בחלק אחר של תערוכה זו מוצג הסרט 'שיטוט' הבוחן את פנים המשכן כחלל אור פיסולי ומודרניסטי.

מרגלית מנור

משה מירסקי

נגה לינצ'בסקי

עבודותיה של מרגלית מנור לקוחות מסדרת תצלומים שהציגה במשכן בשנת 1990. המצלמה שלה משוטטת באולמות המשכן, מתמקדת ברצפה, בתקרות ובחלונות, חושפת את האדריכלות המודרניסטית-אוטופית השואפת לשלמות, ובה בעת מעמידה לגביה שאלות ביקורתיות.

בן וחבר קיבוץ עין חרוד איחוד, משחזר תערוכה שהציג במשכן בשנת 1994 בה התעמת עם דמותו של חיים אתר כדמות אב. הסיפורים שליוו את אתר, דיוקנאות הילדים שצייר התגלגלו כאן למיצב של מגבות ורישומים שביקשו גם למרוד במורשתו וגם להמשיך אותה.

ספר האמן של נגה לינצ'בסקי הנו תולדה של תערוכתה 'לרשום את הזמן', שהוצגה במשכן לאמנות בינואר 2017. התערוכה עסקה בממדים שונים של זמן – רגע, נצח, זמן חולף, קצוב או עומד מלכת, שקיבלו את השראתם מאיכויותיו האדריכליות של המשכן. הספר מלווה ביומן תיעודי שרשמה לינצ'בסקי במהלך העבודה על התערוכה וכן ברישומים, סקיצות וצילומים.

עירית תמרי

רמי מימון

עבודותיה של עירית תמרי מאופיינות בגזירה, שזירה והדבקה של תצלומים שבאמצעותם היא בוראת עולם חדש ומתעתע. בעבודה 'אור יום' היא מתערבת בתקרה הצפה של המשכן, כמו פותחת בה פתח ומשבשת את אשליית האור הטבעי הממלא את אולמות המוזיאון.

תערוכתו של רמי מימון מושתת על עשרות קולאז'ים שמקורם ברפרודוקציות שחור/לבן מספר המשכן שראה אור ב-1970. כנגדם מוצב מיצב פיסולי המורכב מעבודות מקור שבחר מאוסף המוזיאון, בניסיונו למזג את המרחב המוזיאלי עם המרחב הביתי, עם הארכיון ועם יצירות המקור.