ורד נחמני
ציור הוא בית
אוצר: יניב שפירא
מרץ - 28 ביולי 2018
תערוכתה של ורד נחמני 'ציור הוא בית' מאפשרת, לראשונה, מבט מקיף על יצירתה בעשרים השנים האחרונות. מגוון עבודותיה כולל ציורים בודדים לצד סדרות ציורים שבמרכזם מוטיבים של התבוננות במציאות קונקרטית ומראי מקום: פנים בית, חצר ונוף, מציאות פנימית, סטודיו, מטבח, חלון וטבע דומם. זהו ציור המקיים יחסי גומלין בין הפיגורטיבי והמופשט, צבע ואור, הנשלט והאינטואיטיבי, ציור העוסק בדחיסות של מצבים – ברצון למלא את הדף בצבעים, כדרך "למלא את שהתרוקן באחת", כדברי האמנית.
בפתח התערוכה מוצב שולחן הכתיבה של סבה של האמנית עדי נחמני, כמקור ראשוני של זיכרון ילדות, בית ומרחב תרבותי. ממנו היא נפתחת כמניפה אל הקשרים גלויים וסמויים ביצירתה, המלמדים על הגדרת עצמה כאישה, ציירת, ישראלית, יתומה מאב, אמא ליונתן וחברת קיבוץ.
בתערוכה משולבות עבודותיהם של הפסל צביקה קנטור והציירת אורנה ברומברג, איתם מנהלת נחמני דיאלוג רב-שנים. הפיסול של קנטור הוא מעשה טלאים של מרכיבי זהות אנושית, המערערת תדיר על היציב, המוסכם והקבוע. זו מתגלה גם בעבודתו ביאנקה שוורץ, המוצבת בכניסה למוזיאון – נדנדה מונומנטלית ועליה שתי ילדות ספק מתנדנדות, ספק מיטלטלות בין שחור ללבן, בין מזרח למערב, בין אובדן לתקווה. הציור ילדה, שני ליצנים, שתי ציפורים ודג של ברומברג הוא מקור ההשראה לסדרה כשהלכה לקנות חלון של נחמני, החותמת את מהלך התערוכה. באמצעותו היא חוזרת אל המרחב הביתי - הסלון, המטבח והחצר, כפי שהם משתקפים במרחב אגדתי-דמיוני של ברומברג והופכים ליחידה אחת.