יום עיון בי"ל בתערוכה "נפש עירומה חיים סוטין והאמנות הישראלית"

יום עיון בי"ל בתערוכה "נפש עירומה חיים סוטין והאמנות הישראלית"

התערוכה "נפש עירומה: חיים סוטין והאמנות הישראלית" מתחקה אחר מידת השפעתו של הציור של חיים סוטין על אמנים ארצישראלים וישראלים, מאז שנות ה-30 למאה הקודמת. פריסה רחבה שלזו של האמנות הישראלית מאפשרת לבחון אותו בהקשר ה"איכות הסוטינית", סביב תימות כמו "נפש עירומה", "צעקה" ו"מפגש בין חיים ומוות".

סילבי פטרי – סגנית אוצֵר לאוצרוּת ואוספים, מוזיאון אורסיי, פריז

חיים סוטין ואלפרד בארנס
בשנת 1922 ביקר בפריז האספן האמריקאי אלפרד בארנס וקנה כחמישים יצירות של חיים סוטין. קנייה זו חוללה מפנה דרמטי בחייו של סוטין והפכה אותו באחת לאמן מוּכּר, שזכה להתייחסות שונה מצד אמנים, אספנים וגלריסטים. ההרצאה תעסוק ביחסים המורכבים ששררו בין בארנס לסוטין ובהשלכות של המפגש ביניהם על יצירתו.

סופי קרבס – אוצרת ראשית, המוזיאון לאמנות מודרנית של העיר פריז

חיים סוטין ואסכולת פריז היהודית
חיים סוטין זוהה תמיד כחלק מקבוצה לא רשמית של אמנים זרים שהגיעו לפריז בראשית המאה ה-20 ושכונתה "אסכולת פריז", כדי להבחינה
מאסכולות האמנים הצרפתים. בראשית הדרך נלוותה למושג זה נימה של קסנופוביה, אך זו השתנתה כאשר האספן האמריקאי ד"ר בארנס הגיע לצרפת במטרה לרכוש לאוספיו יצירות של אמנים צרפתים בני הזמן וחזר כשבאמתחתו צרור ציורים של סוטין, עד אז אמן עלום-שם. בחירתו של בארנס בסוטין הזניקה את הקריירה שלו ובה-בעת עוררה קנאה וכעס בצרפת הלאומנית, שעדיין ליקקה עדיין את פצעי מלחמת העולם הראשונה. הגדרה מיתית יותר של "אסכולת פריז" נסמכת על סיפורי אגדה שסבבו את סוטין האיש, ואשר קשרו לאסכולה את מאפייני האקספרסיוניזם, שהיו רחוקים כל כך מהרוח הצרפתית.

ד"ר יולנטה שירקטה – המכון לתרבות ואמנות, האקדמיה הליטאית למדעים

סוטין בראשית דרכו: מינסק ווילנה
רבות כבר נכתב על חייו ועבודתו של חיים סוטין, אולם ראשית דרכו כאמן נותרה לוטה בערפל. ההרצאה תשפוך אור על ילדותו של סוטין בעיירה סמילוביצ'י; תלמודו בבית הספר לאמנות במינסק ואצל המורה הראשון שלו לאמנות, יעקב קריגר; ושנותיו בווילנה, שם למד אצל מורים כאיוון טרוטנב ואיוון ריבקוב. במאמרים שפרסמה לאחרונה חשפה ד"ר שירקטה נתונים ארכיוניים חדשים על תקופה זו בחיי סוטין, בהתבסס על מחקרים שלה ושל עמיתים בבלרוס.

יגאל צלמונה – לשעבר אוצר ראשי בין-תחומי, מוזיאון ישראל, ירושלים

בצל הר הגעש: אמנים מארץ-ישראל בפריז של סוטין
ההרצאה תצביע על פן אפל ודרמטי של ההיקסמות מפריז כמרכז אמנות עולמי ועל הדרת היהודים מהחברה והתרבות הצרפתית. סגנונם הייחודי של האמנים היהודים שפעלו בפריז בשנות ה-30 של המאה ה-20 (חיים סוטין היה ללא ספק הידוע שבהם), הוקע בידי אינטלקטואלים אנטישמים בצרפת, בימים של קריסת הליברליזם האירופי, כביטוי של אחרוּת "יהודית מִדי" וכמבע חתרני המאיים על עולם הערכים המערבי. דווקא אז פיתחו אמנים מארץ-ישראל שנסעו לפריז – בין השאר בעקבות משבר זהות קולקטיבי – זיקה חברתית ואמנותית לאמנים היהודים הללו. ביצירתם אפשר לראות אלטרנטיבה ביקורתית לאידיאולוגיה הציונית הממסדית של הימים ההם, ובעיקר לתשוקה האוריינטליסטית אל המזרח כסמן של "ארצישראליות" אותנטית, וכל זאת בצִלו של הר געש העתיד להתפרץ.

ד"ר בת-שבע גולדמן-אידה – מוזיאון תל-אביב לאמנות; אוצרת שותפה של התערוכה "נפש עירומה"

מבט-על: סוטין והאמנות הישראלית
ההרצאה תעסוק באמנות ישראלית צעירה בזיקה בינלאומית, לפי שלושה כיווני מחשבה: המכחול העבה ומיידיות הנגיעה; "נפש עירומה" בקו דק, מעוות ואקספרסיבי; והעיסוק בקורבן. ברקע תיבחן התמודדות האמנים עם שאלות של מגדר וזהות, מלחמה וחיי היומיום, פולחן ודת.

יניב שפירא – מנהל ואוצר ראשי, משכן לאמנות, עין-חרוד

שיח אמנים בהנחיית יניב שפירא סביב השפעתו של סוטין על שפת הציור של כמה מן האמנים המשתתפים בתערוכה בהשתתפות עידית לבבי-גבאי, יונתן הירשפלד, אסף רהט, תמה גורן

התערוכה "נפש עירומה: חיים סוטין והאמנות הישראלית" מתחקה אחר מידת השפעתו של הציור של חיים סוטין על אמנים ארצישראלים וישראלים, מאז שנות ה-30 למאה הקודמת. פריסה רחבה שלזו של האמנות הישראלית מאפשרת לבחון אותו בהקשר ה"איכות הסוטינית", סביב תימות כמו "נפש עירומה", "צעקה" ו"מפגש בין חיים ומוות".