מגדלי נירים

נועם רבינוביץ

מגדלי נירים

אוצר: יניב שפירא

אוגוסט 2002

קבוצת העבודות 'מגדלי נירים' מציגה את שלושת המגדלים המצויים ב"חצרו של קיבוץ", בנירים: מגדל השמירה, האסם ומגדל התחמיץ (סילו). נועם רבינוביץ מפקיע את המגדלים מסביבתם הטבעית – חצר הקיבוץ – וממקם אותם מחדש על רקע נייטרלי – בד כותנה לבן ורשת תפירה שקופה, המחוברים באמצעות מסמרי בניין פשוטים ללוח עץ.
הטריטוריה החדשה שבה ממוקמים המגדלים מאפשרת לנועם להתייחס אליהם כאל עצמים נפרדים, שאינם נושאים עוד בעול המגדל המיתולוגי, מסמלי הישוב החלוצי. מגדלי המים, התבואה והשמירה, הנראים למרחוק, מייצגים את עבודות החצר והשמירה בקיבוץ, השמורות בדרך כלל לגבר. דומה שדווקא מודעותו של נועם למיתוס המגדל היא המניעה אותו למהלך היפוכי זה, המנכס את המגדל כסמל אינטימי, הטעון משמעויות אישיות. דומה שמכאן גם נובעת הכרעתו להשתמש במלאכת הרקמה – מלאכת-יד נשית, מדויקת, המתקיימת בפנים הבית.
'מגדלי נירים', בדומה לפרוייקטים נוספים של נועם רבינוביץ, הינה עבודה בתהליך. סדרה זו אינה מסכמת את עיסוקו בנושא זה, כשם שאינה אפשר מצביעה בוודאות על הנקודה שבה נולד הרעיון המתממש כאן. ייתכן וההתחלה הייתה בביקוריו בקיבוץ נירים, בעקבות הנסיעות העונתיות לחולות ניצנה, לצורך מעקב אחר תנועות החול (ראה קטלוג 'משטר הרוחות', 1993). באופן מעשי הוא החל לעבוד על רקמות אלו בעקבות הביקורים התכופים בנירים, לאחר שהוזמן במאי 2001, על-ידי ידידו האמן דב הלר, לערוך סידרת תחריטים בסדנת ההדפס המקומית.
מלאכת הרקמה הולמת את דרך התנהלותו של נועם, בהיותה מלאכה מתמשכת מטבעה, הצוברת במהלך עשייתה רגשות משתנים, מצבי רוח, תחושות ומחשבות. כל אלו נרקמים בעבודות אלו לרבדים של שכבות וצבעים.
כנגד עבודות הרקמה מציב נועם במרכז החלל דגם של מגדל, הבולט בחומריותו הדלה ובחפצים היומיומיים מהם הוא מורכב: פח זיתים שחורים, מוטות אוהל, חוטי ברזל ושאריות של קופסאות פח (היוצרות בצירופן משטח צבעוני ורב משמעויות לכשעצמו). על ראש המגדל 'משורטט' במסמרים היטל-על של מגדל השמירה. ניתן לראות את המגדל שמציע נועם כהצעה פרטית ועם זאת ניכר כי הוא אינו פונקציונלי לחלוטין. מבחינות אחדות הוא מבליט ביתר שאת את ממד ההשטחה שבעבודות הרקמה, מבחינות אחרות הוא מציע אלטרנטיבה למיתוס המגדל.