משכן לאמנות עין חרוד בשבילכם עד הבית
התערוכה 'יצירות מופת' מציגה כ־300 עבודות של 47 אמניות ואמנים ישראלים בני דורות שונים, שמבצעים מחדש יצירות מופת מהאמנות המערבית – מהרנסאנס האיטלקי ועד פיקאסו. דרך מבט אישי ואקטואלי, הם יוצרים דיאלוג עם תקופות כמו הרנסאנס, הבארוק, הרומנטיקה, הריאליזם, האימפרסיוניזם ועוד – ובכך גם מתבוננים מחדש על האמנות והחברה הישראלית. התערוכה תנעל בשבת 5.7.2025
בהשראת התערוכה "יצירות מופת"
אנו מזמינים אתכם ליצור יצירה משלכם!
מוזמנים לבחור אחת מיצירות המופת המקוריות שכאן לחזור על הקומפוזיציה כמו האמנים בתערוכת 'יצירות מופת'.
1. התבוננו ביצירה שבחרתם: מה אתם רואים? שימו לב לצבעוניות, לפרטים, לרקע, לטכניקה ולסגנון…
2. תוכלו להדפיסה בגרסת שחור/לבן במדפסת הבייתית (אם יש לכם)
3. התבוננו שנית ובחרו מה אתם רוצים לדגום מתוכה: בקו או בכתם, ביד חופשית או בדיוק (השתמשו באחת משיטות העתקה המוצעות כאן) נייר קופי, נייר פרגמנט או נייר אפייה, אל-בד.
4. בחרו את החומר ואת כלי היצירה השתמשו במה שיש בבית: צבעים, חומרים ממוחזרים, קולאז', חפצים מהטבע
5. ועתה, כיד הדמיון, תוכלו להוסיף ולשנות כראות עיניכם וליצור ״חזרה על״ - בגרסה האישית שלכם.
צלמו את היצירה שלכם והעלו אותה לכאן
מוזמנים להעלות לאינסטגרם ולתייג אותנו
מחכים לראות את יצירות המופת החדשות!
יוסף קריספל, ללא כותרת (נער על סל פירות), 2014, צבעי שמן על בד, 150-120 סמ
יוסף קריספל מבצע מחדש את נער עם סל פירות של קראוואג'ו, יצירה מוקדמת של האמן האיטלקי מתקופת הבארוק. קריספל לוקח את הקומפוזיציה של הציור המקורי ומטעין אותה באנרגיה עזה. במקום הפלטה הדרמטית-כהה של קראוואג'ו, והשימוש באור וצל כדי לבטא עומק רגשי, קריספל משתמש בצבעים זוהרים, נאוניים, שנותנים לעבודות תחושת עכשוויות, כמעט דיגיטליות, ונראות כמו סריקות תרמיות שמציפות שאלות על חום, גוף ותשוקה וחושפות את השכבות שמתחת לפני השטח של הציור.
אולגה קונדינה, אחרי ולאסקז, 2008, טכניקה מעורבת על בד
נורית גור לביא (קרני), מרגריטה 2, 2017, חומר
הנסיכה מרגריטה תרסה מספרד, אינפנטה מרגריטה, הייתה נושא של ציורים רבים של הצייר הספרדי הנודע דייגו ולסקז, בן המאה ה-17. היא גם הדמות המרכזית בציורו הידוע ביותר של ולסקז – לאס מנינאס. בתערוכה 'יצירות מופת' שתי אמניות מבצעות מחדש את הנסיכה מרגריטה מציורו של ולסקז ומעניקות לו פרשנויות שונות מאוד: אולגה קונדינה, ממייסדות קבוצת הברביזון החדש שידועה ביציאה למרחב וציור מהתבוננות, מציירת אותה בצבעוניות עזה, בשונה מהפלטה הרכה והעדינה של ולסקז, מנסה לעבוד עם הקלאסיקה ולהפוך אותה ללא קלאסיקה, לדבר איתה ולהגיב אליה. נורית גור לביא (קרני) לעומתה מנסה להחיות את האינפנטה בתלת ממד. היא מפסלת אותה בחומר שחור, גס, מחוספס, בדומה לרפרודוקציה הדהויה בשחור-לבן שהייתה בספר ישן שראתה כילדה בספר שהיה בספריה של הוריה.
נטליה זורבובה ורמיר – מוזגת החלב, 2014 טושים על נייר
צבי לחמן אימי במטבח (בעקבות ורמיר), 2017 חומר שרוף ועץ
מוזגת החלב הוא אחד מציורי השמן הידועים ביותר של האמן ההולנדי יאן ורמיר. ורמיר צייר בו אישה פשוטה, בכובע לבן וסינר כחול, מוזגת חלב לקערה כחלק מעבודות הבית. זהו ציור של רגע ביתי ויומיומי שהיה שונה מאוד ממה שהורגלנו אליו בציור הקלאסי שבמרכזו עמדו דיוקנאות של בני ובנות אצולה, סצינות היסטוריות או סיפורים מקראיים. אחד הדברים שהפך את הציור הזה ליצירת מוםת הוא האופן שבו ורמיר צייר את האור שנכנס מהחלון ומאיר את החדר באור רך. בתערוכה יצירות מופת שני אמנים חוזרים לציורו של ורמיר והעניקו לו מבט שונה ופרשנות אישית: נטליה זורבובה ציירה את מוזגת החלב בטושים והפכה את האור הרך והצבעוניות העדינה לצבעים עזים וחזקים וצבי לחמן הפך את הציור לתבליט וניסה לחקור את היחסים בין הדמות לחלל.
בויאן, בעקבות ואן גוך, 2009, שמן על בד
