נקודה מול נקודה: עבודות 1992–2012

אפרת שוילי

נקודה מול נקודה: עבודות 1992–2012

אוצרת: עדנה מושנזון

נובמבר 2013-פברואר 2014

הולידו בה את הרצון לתעד את הנוף המשתנה במהירות.
תחושת הדחיפות הזו ניכרת בסדרת התצלומים הראשונה שלה, בתים חדשים בישראל ובשטחים הכבושים (1992–1998), שצולמה לאורך מספר שנים. הסדרה, שזכתה למעמד איקוני, מוצגת באולם המרכזי, מול סדרה איקונית נוספת, שרים בקבינט הפלסטיני 2000 (מאי–ספטמבר 2000). ריכוזי הבנייה בשטחים הכבושים ומעבר להם, הנראים כנופיה של עיר אידיאלית-נטושה, מוצגים מול דיוקנאות שרי הקבינט הפלסטיני, שצולמו באווירת האופוריה שלקראת הסכמי קמפ דיוויד. הסדרה לא הושלמה מעולם, עקב פרוץ האינתיפאדה השנייה, ולא הוצגה עד כה בארץ, למרות התהודה הרבה שזכתה לה בעולם.

האינתיפאדה השנייה והאירועים שבעקבותיה עומדים ברקע עבודתה הבאה, מיצב הווידאו לא לפחד כלל (2003). חמישה מסכים מציגים מחזורי דיוקנאות של ישראלים בני הדור השני, השרים משירי ארץ ישראל. אלה מצטרפים לדיוקן קבוצתי אלגי-נוסטלגי שניכרת בו העמדה הדיאלקטית של היוצרת, בין אמפתיה וביקורת – עמדה שהתפתחה בעבודותיה בשנים הבאות, ושמתוכה השקיפה על מציאות החיים כאן ועל תהפוכותיהם.
עבודת הווידאו רכבת שדים (2008) מתעדת נסיעה אל הישוב אפרת ובחזרה, אל המקום–לא-מקום שהחלה בו את דרכה כאמנית, ושלא הופיע בעבודותיה מאז. השינויים שחלו בנוף חוסמים ומשבשים את אותו המבט המשתהה שלפנים, בתצלומיה המוקדמים, היה חד ובוחן.
אך המבט שב להשתהות בסדרות התצלומים מן השנים האחרונות, שבהן פנתה אל המרחבים של נוף ילדותה. רחביה (2009) צולמה בשכונת ילדותה בירושלים, ומאה שנים (7–2006), שצולמה במלאות מאה למפעל הייעור של הקרן הקיימת, מראה את יערות האורנים שממערב לעיר. סבך היערות הוא ביטוי לאתוס הציוני של הפרחת השממה, כשם שהוא מנכיח מציאות פוליטית סבוכה ומרובדת. סדרות אלה מוצגות באולם שמימין לאולם המרכזי. באותו האולם גם שני מיצבי וידיאו, פתוח סגור פתוח (2006) ותצלומי משפחה (2012), המעלים את סוגיית עיצוב זיכרון השואה, אם ברמה הקולקטיבית, המובאת בעבודה הראשונה, ואם ברמה הפרטית, בקרב בני משפחתה של האמנית. חותם את התערוכה מיצב הווידאו חם/קר (2011), המורכב ממפגשים עם חברים ומכרים שצולמו בסטודיו של שוילי בירושלים. זוהי התכנסות במרחב מצומצם, אינטימי ונטרלי, הניצבת כמענה למתחים פוליטיים ארוכי-שנים שאינם באים על פתרונם.
יצירותיה של שוילי מ-20 השנים האחרונות מהוות בחינה מתמשכת של הזהות הישראלית העכשווית. זו נבחנת דרך האידאות המכוננות שלה, דרך הטקסים ואופני הבניית הזיכרון, תוך אימוץ אופני ביטוי משתנים, מצילום הנוף ועד סוגת הדיוקן. מבטה של שוילי משלב ראייה פורמליסטית לצד גישה מושגית, ואת המימד הפוליטי לצד הנרטיב האישי. במנעד הדיאלקטי של ציר יצירתה מציגה בפנינו שוילי עמדה מורכבת: נקודה מול נקודה, מציאות מול מציאות, יחיד מול קהילה.
עבודותיה של שוילי הוצגו בארץ ובעולם, בין היתר במוזיאון ישראל, ירושלים, במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, בגלריה זומר לאמנות עכשווית, במוזיאון לצילום בגן התעשייה תל-חי, ובביאנלות של איסטנבול וונציה. התערוכה מלווה בספר מאמרים מאת מבחר כותבים, תוך התמקדות בעבודות השונות.

אפרת שוילי- נקודה מול נקודה- רטרוספקטיבה במשכן לאמנות עין חרוד