ציורים

חיותה בהט

ציורים

אוצרת: גליה בר אור

יוני-נובמבר 2013

תערוכה וספר במשכן לאמנות עין חרוד חושפים היקף יצירה מרשים של אחת האמניות הבודדות שפעלו כאן בהצלחה בשנות ה-60 בתחום ציור המופשט.
במקביל לה פעלו חגית לאלו שנפטרה ב-1961, האמנית המוכרת ביותר, לאה ניקל (שהוצגה בעיקר מאוחר יותר) וכן אמניות ספורות נוספות שהציגו באורח אקראי בתערוכות ציירי המופשט.
"תערוכת החורף" מוצגת בתל-אביב, 1969, הזמנה מהודרת בשחור מבריק ועליה 11 חתימות אמנים בכתב יד בלבן: תומרקין, סטימצקי, בראל, דורצ'ין, כולם גברים, נבחרי המופשט הישראלי, אחת מכולם היא אישה וחתימתה נושאת שם פרטי: חיותה.
מי היא חיותה? מעקב אחר חייה ויצירתה מגלה כי זכתה בפרס קרן נורמן ב-1964 ויצאה לשהות של שנתיים בפריז. עוד לפני כן הציגה בתערוכת "תצפית" 1964 לצד איקה בראון, יצחק דנציגר, משה קופפרמן, יחיאל שמי ויגאל תומרקין.
בפריז זכתה להצלחה מידית. ב-1965, פחות משנה לאחר הגיעה כבר נבחרה להציג במוזאון לאמנות מודרנית של העיר פריז בקבוצה נבחרת של 20 אמנים (ברוב גברי כמעט מוחלט). כותרת התערוכה, "סכמה", בטאה את משאלת האוצרים לנסח מחדש בתערוכה ובקטלוג הנלווה את כוחו ונחיצותו של המופשט וזאת באמצעות דור שלישי של אמני מופשט. וזאת משום שהחזרה לאמנות פיגורטיבית שברוח הזמן נתפסה גם כהסטת דגש משאלת מורכבות השפה ומהפוטנציאל הגלום במופשט להדהד את מה שמעבר למפורש.
גם בארץ התנהל באותה התקופה מאבק שכוון בעיקר כנגד מגמותיו הפיגורטיביות, "היהודיות", של מוזאון תל-אביב ברשותו של חיים גמזו. במרכזן של התארגנויות אלטרנטיביות אלה של אמנים עמדו רפי לביא, אייקה בראון ואמנים נוספים שיצאו כנגד "מסחר בתודעה יהודית ושימוש בסמלים אשר אבדו את משמעותם זה מכבר". בניגוד לכך בקשו "להראות באור נכון וברוח בלתי פשרנית" את "פירות יצירתם". (מבוא לתערוכת "תצפית", 1964).
חיותה הציגה בכל תערוכות אלה: תערוכות הסתיו והחורף, תערוכת "מולטי-איזם" (1970), תערוכת "אמני המופשט" (1971). בתערוכת "אמני המופשט", הציגו תשעה אמנים שנבחרו על-ידי רפי לביא ואליהו גת, בהם זריצקי וקופפרמן והציגו גם שתי נשים נבחרות, חיותה ולאה ניקל.
בשנות ה-70, עברה חיותה להתגורר בארה"ב מסיבות משפחתיות ושם המשיכה ליצור ולפתח את יצירתה. בשנים האחרונות שבה להתגורר בארץ ותערוכה רחבת היקף זו המוצגת במשכן לאמנות עין חרוד בלוויית ספר היא הראשונה לחשוף את עומק ועושר יצירתה.
חיותה בהט למדה אמנות באורנים אצל יאנקו, וכסלר ויחיאל שמי (1957-1959), עבדה בפיסול עם יצחק דנציגר (1959-1960), תערוכת יחיד ראשונה שלה הוצגה בגלריה כץ תל-אביב (1962). ב-1972 נחנכה עבודת פיסול סביבתית שתכננה בבית ספר עמל (אדריכל רם כרמי).