ציור בורא

פינחס צינוביץ'

ציור בורא

אוצר: יניב שפירא

ספטמבר-דצמבר 2005

בחייו של צינוביץ' חל שבר בעקבות פציעה במהלך שירותו הצבאי (1965), בעקבותיה הוא החל לצייר באופן מקצועי ומתוך מצב משברי מתמשך. פנייתו לציור שיקפה כבר משנותיה הראשונות תקווה להתחדשות ומתן משמעות לחיים, שמתלבה מתוך "שבר" ו"כאוס" – מושגים שקנו להם שביתה בחייו. בתערוכה " פנחס צינוביץ', ציור בורא" מוצגות קבוצות של סדרות ועבודות – פרקים נבחרים מיצירתו של האמן בעשור האחרון: "1994", "עניין מורכב", מפקד המשמר, בעיקר לילה, הללויה (מה לחשוב), "2002", "שמש של היום שקעה לה אתמול", היתומים של 12 בצהריים, "2004" ו"זמן הבשר".
התערוכה והמאמר המלווה אותה בקטלוג מציעים דרך פרשנית לציוריו של צינוביץ', שמתבססת על סיפור חייו, על השפה הציורית המופשטת שלו ועל המילים שמלוות את עבודותיו – שמות הציורים והטקסטים שנלווים אליהם. פנייתו של צינוביץ' לציור מופשט נעשתה בתחילת שנות השמונים. עבודותיו מאז מאופיינות בגודש צבעוני שממלא את כל שטח הבד, בתנופה אנרגטית ובחיוניות בוטחת בעצמה. בה בעת, הן נושאות כותרות בעלות אופי פסימי, שמטילות את צילן על הרושם הוויזואלי הראשוני. "הצבעוניות בציורים שלי היא לא כמו זו של מאטיס בשמחת החיים" הוא אומר "אלא משמשת כיסוי לשחור". אכן, מאז תחילת שנות התשעים השחור הולך ותופס מקום מרכזי בפלטת הצבעים שלו ובהתאמה גם השמות המלווים את ציוריו, הנתפסים כמבטאים תחושה קודרת.
על ציר המתח שבין קטבים אלו מתקיים ציור שהוא "גילוי וכיסוי" גם יחד, מתמסר אך חידתי, מצהיר על עצמו (בשמות העבודות והסדרות) אך שומר סוד. ככאלה מוצגים ציוריו כתהליך של התגלות, שבו מתן צורה לתחושות ורגשות מוביל לבריאה מחדש של העצמיות.

יניב שפירא,
אוצר התערוכה.