ציור שלי דורש

הנרי שלזניאק

ציור שלי דורש

אוצרת: גליה בר אור

מרץ-מאי 2005

"ציור שלי דורש: (ממני)
עבודה אטית ועקבית
טכנית ויסודית
בלי סטיות ופלירטים
ריכוז וצמצום באמצעים והחמרה"
הנרי שלזניאק, (1975)

תערוכה רטרוספקטיבית להנרי שלזניאק, שפעל מראשית שנות ה – 60 ועד פטירתו ב – 1980 בתחומי הצילום, הציור והקולנוע. בכל מדיום שבו עסק התמקד שלזניאק בבסיס החומרי הייחודי לו, ושלושת התחומים מוצגים בתערוכה ובספר המלווה אותה.
הנרי שלזניאק נולד במדינת ניו-יורק, ארצות-הברית (8.9.1938), ועלה לישראל עם משפחתו כשהיה כבן 13. המשפחה התגוררה במכון ויצמן ברחובות, שבו עסק אביו, חיים-משה שלזניאק, במחקר בתחום מדעי החיים. האם, רוזלין שלזניאק, ציירה והציגה מציוריה, ובחופשות נהגה המשפחה לפקוד את ביתם בכפר האמנים עין-הוד.
ב- 1962 התחתן עם עדנה גבעוני, ונולדו להם שתי בנות, אילת (1965) ועדי (1969). שלזניאק, שעסק בתחילת דרכו בכתיבה, עבר בהדרגה לצילום ומ – 1968 התמקד במדיום הציור, שהיה למרכז עבודתו. ב – 1967 חזרו אביו ואמו לארצות-הברית והנרי, עדנה והבנות נהגו לבקרם מדי שנה, ביקורים שחשפו את שלזניאק לאמנות האמריקאית בת-הזמן. במקביל לעבודתו בציור יצר הנרי שלזניאק סרטים (החל מראשית שנות ה – 70).
שלזניאק נפטר ב – 1980 , בן 42 במותו . לאחר פטירתו מחו ידידיו, יאיר גרבוז, אילן נחשון, יאיר הורביץ ואחרים התנכרות הממסד לעבודתו. שלזניאק לא נשכח והשנים היטיבו עם יצירתו, שמבעד לחומרתה ולצמצום אמצעיה ממשיכה להפעים את הלב ביופיה הרגיש ובמבעה החד-פעמי, כבשירו של יאיר הורביץ "אנחנו בגילנו", המוקדש להנרי שלזניאק:
"בערוב היום, לרגע, האפורים מקבלים שלל צבע:
דבר לא בא עלינו בחינם,
ואם התום הזה, כגשם, הוא כה צבעוני,
גם שכר יש"