עשר שנים חלפו מאז פטירתו של דוד פרלוב, מגדולי אמני הקולנוע שפעלו בישראל. במהלך עשור זה הוצגו רטרוספקטיבות של סרטיו במרכזים בינלאומיים, והאיכות הייחודית של סרטו יומן הוכרה בעולם. משכן לאמנות עין-חרוד משלים בספר זה ובתערוכה את החסר: חשיפת פניה המורכבים של יצירת פרלוב בתחומים המשיקים לעבודתו בקולנוע; שהרי פרלוב היה צייר וצלם עוד בטרם החל ליצור קולנוע, והתערוכה במשכן לאמנות עיןח-רוד מאירה לראשונה את התחומים המגוונים והמשלימים הללו.
התערוכה והספר המקיף המלווה אותה עשויים קטעים-קטעים, כמארג של חומרים הלקוחים מתקופות שונות בחייו של פרלוב ומהקשרי-פעילות שונים, המהדהדים זה בזה ומטעינים זה את זה במשמעויות עומק: הרצאות שלו שתומללו בידי תלמידים, ראיונות רדיו, מכתבים, קטעי תסריטים מצוירים, תמונות מסרטיו, מסמכים, ועשרות רבות של רישומים, תצלומי פולארויד, תצלומי שחור-לבן וצבע. ההצגה אלה לצד אלה של החומרים השונים מחדדת ומבהירה את דרכו הייחודית של פרלוב: את הקשב המוחלט לאמצעי המבע ואת הימנעותו הנדירה ממלכודת ה"סובייקטיביות", המזוהה לא-פעם עם כתב-יד אישי או עם חשיפה פסיכולוגית. צלילותה הפיוטית והמפוכחת של יצירת פרלוב ברבדיה השונים נקשרת בספר לנקודת המוצא של חייו, להכרעות על דרכו שהתקבלו עוד בנעוריו, לחיוניות הבלתי מתפשרת שלו כאדם וכיוצר – ומכאן מסתמנת עמדה מעוררת השראה המתגלמת בסרטו המכונן יומן. האינטימיות וההזרה, הגולמיות והתפיסה האסתטית הרחבה, החושניות ויכולת ההמְשגה – כל אלה משתקפים בחומרים הטקסטואליים והחזותיים שנמצאו (ברובם) בעזבונו, והם ערוכים בתערוכה ובספר במבנה לא ליניארי להתוויית שני נתיבי מסע מקבילים.
דומה כי בעומק החזרה האישית של פרלוב אל הפצע הפעור בו משחר חייו, נטווה בהדרגה חוט ההתמודדות הרפלקסיבית שלו עם עצם העשייה האמנותית ועם שאלת טיבה, תקפותה וזיקתה לחיים. בנקודה זו נפגש עם הנתיב של פרלוב גם המסע שלי ושל שותפי בעבודה על התערוכה והספר, תודה על הזכות שניתנה לנו להתוודע ליצירתו של פרלוב.
תודה מקרב לב לוויויאן אוסטרובסקי ולקרן משפחת אוסטרובסקי על החסות שהעניקו לתערוכה ולספר, ותודה לקרן יהושע רבינוביץ' לאמנויות, תל-אביב, על תרומתה.