שיבולת

נעמי טנהאוזר

שיבולת

אוצר: יניב שפירא

מרץ-אפריל 2006

נקודת המוצא לתערוכתה החדשה של נעמי טנהאוזר ,"שיבולת", היא ביוגרפית-אישית. בתשתיתה זיכרון ילדות רחוק – מסיבת סיום בבית הספר היסודי שבה העלתה כיתתה את ההצגה "מגילת רות". " היינו שלוש ילדות בשם נעמי בכיתה" היא מספרת, "שתי הנעמיות האחרות רצו לשחק את הדמות של נעמי, ואילו אני ידעתי שאם הברירה הייתה בידיי הייתי בוחרת דווקא בדמותה של רות, שנתפסה בעיניי כצעירה ומושכת יותר. בסופו של עניין גילמתי את שיבולת השדה, יחד עם שאר הילדים אשר לא נמצא עבורם תפקיד אחר".
בזיכרון היהודי-קולקטיבי מזוהה מגילת רות עם חג השבועות ועם יחסי האמון שנרקמו בין נעמי היהודיה ורות המואביה, הצועדות יחדיו בשדה. עבור טנהאוזר משמש הסיפר המקראי כמופת לאחווה נשית, המגשרת על פערים שבין העמים. עתה, מנקודת מבט אימהית ומפוקחת, היא שבה ומאמצת את השיבולת לתוך יצירתה. השדה, על משמעויותיו הסימבוליות והויזואליות, משמש לה מצע לעיסוק בשאלות של שייכות לאומית, מעורבות חברתית וזהות נשית. "גיבורות" ציוריה הן נערות יהודיות ופלשתינאיות, המצוירות כשהן בלבוש אחיד של בית הספר, בדרכן הביתה. טנהאוזר מפקיעה אותן מסביבתן הטבעית – רחובות העיר וסמטאות הכפר – ומציבה אותן על רקע ים השיבולים. הרקע הניטרלי משמש אותה הן לטשטוש התהום המנטלית-תרבותית הפעורה בין שתי החברות והן להבלטת החיוניות המשותפת להן, הניכרת בהבעות הפנים ובמחוות הגוף.
לצד ציורי הנערות בשדה מוצג מחזור הציורים "ספירת העומר". טנהאוזר חרגה כאן ממנהגה לצייר מתוך צילומים ויצאה לצייר בשדה הפתוח. החוויה הבלתי אמצעית של ההמצאות לבד בטבע – שכמוה כהזדהות עם מושאי ציוריה, הנערות – חשפה אותה לרגשות השבירות והפגיעות המיוחסות להן. השדה, לעומת זאת, מתואר ללא דמות אנוש והפתרונות הציוריים ניכרים בו ברמת ההפשטה – בנטייה להתבסס על משטחי צבע יותר מאשר על דימויים פיגורטיביים. ספירת העומר מאופיינת בשינויים החלים בציר הזמן, הניכרים בגווני הביניים של הירוקים, החומים והצהובים. מופשט צבעוני הנוטה למייצג של תחושה יותר מאשר מקום.