שש מעלות וחצי מתחת לאופק

נועם רבינוביץ

שש מעלות וחצי מתחת לאופק

אוצרת: גליה בר אור

אפריל 2012

"יום-יום תזרח השמש ובערב תשקע. אחרי שקיעתה, אבל לא מיד לאחריה ייצאו הכוכבים. בין שקיעת החמה ובין צאת הכוכבים יהיו דמדומי-ערב או בין-השמשות, הנמשכים כל עוד לא העמיקה השמש לשקוע יותר משש מעלות וחצי מתחת לאופק. ברוחב הגאוגרפי שלנו נמשכים הדמדומים כחצי שעה, ובארצות הקרובות יותר לקוטב, יארכו יותר."
אשר ארליך, המדריך בשמי ארצנו, 1959
השם שנתן נועם רבינוביץ לסדרת המפות החדשה שלו מדויק בשפת הפיזיקה לגבי מיקומה של השמש בשעת שקיעתה במרחב המקומי, אך הוא נושא גם משמעות פואטית ומטאפורית. זמן המפות המוצגות בתערוכה הוא זמן שקיעת השמש והמקום, כנקודת מוצא, נטוע בסביבתו של האמן ומוטמע עמוק בגוף עבודתו. בתשתית המפות ניתן למצוא קווי גובה וחתכי רוחב של ואדי מקומי בשולי קיבוץ בית השיטה, מקום מגוריו, ואדי הצופה אל גבעת קומי ואל עמק יזרעאל המזרחי. האמן אימץ את הוואדי מאז 1980 ובו הוא פועל. המפות נפרשות אופקית, אינסופיות בעיקרון. ללא ראשית ואחרית, עלילה או סדר היררכי. נועם רבינוביץ מהפך במושגי המפה, הנוף, הטבע. למעשה, הוא לא היה מעולם צייר נוף ולא צייר טבע אף שזוהי תשתית עיסוקו כאמן. הייחוד בעבודתו הוא אופן התמודדותו עם הפרובלמטיקה של הנוף המקומי – עם הקשר הגורדי שבין נוף ואידיאולוגיה. עבודת האמנות הקרטוגרפית שלו מקורית ומחדשת ז'אנר באמנות עכשווית. הוא יצר שפת דגמי טבע שאפשרה לו לרקום באופן קונקרטי וגם מטאפורי עולם אינטימי המרובד בזיקות פנימיות – זיקות רב-תחומיות, פרטיות וגם קולקטיביות, תרבות-טבע-נוף, האחוזים זה בזה לבלי הפרד במקום הזה ובזמן הזה. זמן הביניים של המפות קושר בין דימוי לרקע, מציב דגמי טבע בהקשר של נוף, מציע מסגרת ניטרלית של מיפוי חתכי קרקע בכדי להכיל סיוט באוטופיה.