תערוכה קבוצתית

התערוכה יצירות מופת התגבשה בשנים של הסתגרות ובידוד תרבותי. תחילה עקב סגרי הקורונה, בהמשך לאור ניסיונות ההפיכה המשטרית, ובחודשים האחרונים, בעקבות המלחמה המתמשכת. מוצגות בה כ־300 עבודות של 46 אמניות ואמנים בני דורות שונים מהשדה המקומי, שמבצעים חזרה על יצירות מופת מתולדות האמנות המערבית. לעתים חזרה זו נעשית כהעתקה, לעתים תוך שינוי סגנון אמנותי, לעתים במעבר ממדיום אחד לאחר ותמיד מתוך הקשר חדש, בתוך מציאות אמנותית, חברתית, או פוליטית אחרת ובמסגרת תנאים של זמן ומקום אחר. המשותף הוא שכל העבודות חוזרות על הקומפוזיציה המלאה של יצירת המקור, באופן של חזרה (reenactments), להבדיל ממחווה, השראה, ציטוט, סינתזה או התכתבות.

התערוכה מתקיימת במקביל בשני מישורים: זה של תולדות האמנות המערבית, מהרנסנס האיטלקי ועד פיקאסו, וזה של תולדות האמנות המקומית. היא עוקבת אחרי תקופות וזרמים מרכזיים בתולדות האמנות המערבית – רנסאנס איטלקי, רנסאנס צפוני, בארוק, רומנטיקה, ריאליזם, אימפרסיוניזם ופוסט אימפרסיוניזם – אך עושה זאת דרך מבט רטרוספקטיבי על האמנות הישראלית. כך, היא מעוררת שאלות על ההבחנה בין מקור להעתק, על אמנים גדולים ויצירות מופת, על מקומיות ואוניברסליות, מרכז ופריפריה. היא עושה זאת גם על רקע הלך הרוח הפוליטי העכשווי כאן ובמקומות נוספים בעולם, שמוביל לא פעם להסתגרות במקום פתיחות, לתהליכים פוליטיים בעייתיים ולמחאה ציבורית רחבה.

הפרקטיקה של חזרה נטועה עמוק בתולדות האמנות. היא מאפשרת לאמנים לדבוק בעבר, ובאותה נשימה, ליצור יצירה חדשה לחלוטין. לאורך השנים, גם גדולי האמנים חזרו על יצירות של קודמיהם. רובנס חזר על טיציאן ומיכלאנג'לו, סזאן על דלקרואה ורמברנדט, פיקאסו על ולאסקז, ברויגל הבן על עבודותיו של אביו, והרשימה כמעט בלתי נגמרת. לעתים, מטרתה של החזרה היא למידה והתעמקות ביצירות העבר. לעתים היא מסמנת את המקום שאליו אמניות ואמנים עכשוויים היו רוצים להשתייך. לעתים היא מאפשרת להסתכל על ההווה באמצעות המבט על העבר או מציעה דרך לעורר שאלות חברתיות או פוליטיות, ולעיתים היא מניעה מהלך פנים־אמנותי או חקירה של מדיום מסוים.

הכותרת יצירות מופת מצביעה מצד אחד על האירוניה הטמונה בכך שהתערוכה נעדרת יצירות מופת קלאסיות ואת המאסטרים הגדולים של תולדות האמנות, ומצד שני על כך שכל היצירות המוצגות בה הן יצירות מקור משמעותיות של אמנים מובילים בשדה המקומי ושהתערוכה מאפשרת מבט רוחבי על העושר והעומק של האמנות המקומית.

אמנים.ות: פואד אגבאריה, יונתן אולמן, אודליה אלחנני, אורית אקטע, חיים אתר, בויאן, מתן בן כנען, אורי בן נתן, איה בן רון, קטיה גאלי, אסף ומורן גאם הכהן, צוקי גרביאן, ארם גרשוני, רעות דפנא, יונתן הירשפלד, מיכל הלפמן, נטליה זורבובה, אירית חמו, בועז טל, רוני טהרלב, אתי יעקובי ליליאור, דביר כהן קידר, גיא לוי, אנה לוקשבסקי, צבי לחמן, מיכאל ליאני, ברכה ליכטנברג אטינגר, סיגלית לנדאו, יוסי מרק, עידו מרקוס, כרם נאטור, דוד ניפו, עדי נס, סשה סרבר, רותם עמיצור, תמיר צדוק, אודי צ'רקה, זויה צ'רקסקי, אולגה קונדינה, ליליאן קלאפיש, יוסף קריספל, רות שלוס, מנחם שמי, אלי שמיר, מיכל שמיר, יגאל תומרקין