התערוכות הבאות

עולמות
פתיחה: 21.1.2021
אוצר: יניב שפירא

"רבים יהיו מוכנים היום להעיד, שייאוש אינו הדבר הגרוע ביותר. הריק – קשה ממנו"
– יצחק אוורבוך אורפז, הצליין החילוני

מגפת הקורונה, שפרצה לחיינו במרץ 2020, הרעידה את אמות הסיפים, שינתה סדרי עולם וסדרי עדיפויות. אין אדם ואין תחום שלא הושפעו ממנה. במפגשה עם הנפש ועם מסע החיים של כל אחת ואחד מאיתנו, דומה שהמגפה הכניסה לפרופורציות חדשות את כל מה שהכרנו והאמנו בו.

המשכן לאמנות מציג ארבע תערוכות שהתגבשו בחודשים הראשונים למגפה. כל תערוכה מציעה עולם רווי בסמלים אישיים וקולקטיביים, השאובים ממרחב נפשי ומחוויות אינדיווידואליות. הטקסטים המלווים את התערוכות, פרי עטם של האמנים המציגים, מטעימים את החוויה הפנימית שביסודן. כל אחת מהן בוראת עולם כשלעצמו, מרובה ערוצים ודימויים. האנרגיה המתפרצת העולה מהתערוכות והכוח היצירתי האצור בהן מבטאים תחושות של התכנסות, בידוד וחרדה. הצגת התערוכות זו לצד זו יוצרת רצף של ביטויים חושניים וחזותיים למצבים של אי-ודאות וחוסר ביטחון, ויחד הן יכולות להיתפס גם כתערוכה קבוצתית.

עמית קבסה / בור

הציור בור הוא תולדה של רִיק מנטלי ויצירתי שעמית כבסה חש כמה שבועות לאחר פרוץ המגפה. ניסיונו להיאחז במסגרת חייו המוכרת ובשגרת היצירה היום-יומית הוביל ליצירה מונומנטלית זו, השונה בתכלית מכל מה שיצר בעבר. מבני הגבס הפזורים בחדר, שציורים כלואים בתוכם, הם כבית קברות לציורים המתייחס לוואקום תרבותי. שני חלקי התערוכה הם בגדר אירוע ציורי תלת-ממדי, פיסולי וחומרי, המבקש "לבלוע" את המתבונן ובה בעת להותיר אותו מרוחק.

אמיר נווה / תהלוכה

תהלוכה – מיצב הנע בין רישום, ציור ופיסול – היא סביבה פרוצה ואינטימית כאחת. הכרכרה המבותרת לשניים על ידי ציור ודמויות הענק המצוירות לצידה מצויות במסע ללא יעד, ללא מטרה, ללא תכלית וללא מנהיג. ניכר שאמיר נוה מונע מתחושה של דחיפות, הבאה לידי ביטוי באקספרסיביות ובחושניות, ואלה מותירים את הצופה שבוי בחוסר התכלית של הווה מתמשך. משמעויות נוספות נספחות לתהלוכה בשל מיקומה באולם העמודים, מרחב מעבר שגם מהדהד תחושה של קדושה (בית כנסת, מקדש, כנסייה).

אורית חופשי / יציבה רעועה

ביסודה של התערוכה יציבה רעועה ניצבת חוויה אישית של אורית חופשי, המעוגנת במצב תודעתי עמוק של קיום והישרדות. חומרי העבודה – לוחות עץ, גיליונות נייר גדולים ואבנים – משמשים ליצירת רצף אסוציאציות הנע בין ממשי ומטאפורי, בין אדם וטבע, בין טבע ותרבות. הצבעים של העבודות – שחור, אדום ועץ טבעי – מהדהדים בדרכם ייצוגים של בנייה והתכלות, חורבן וצמיחה מחדש. בנסיבות הריחוק, ההסתגרות והחרדה מהלא נודע של השנה האחרונה, מקבלים כל אלה משמעות ותוקף אקטואליים.

נעה בן נון מלמד / אטלנטיס

בתוך השקט המצמית של ימי הקורונה השתקעה נועה בן-נון מלמד בארכיון התצלומים שלה, דלתה מתוכו עשרות דימויים ויצרה מהם הכלאות בעלות נופך סוריאליסטי, המרכיבות את תערוכתה אטלנטיס. כמו היבשת האבודה, שהייתה למוקד של כמיהה וסקרנות במיתולוגיה האנושית, מציגה התערוכה מעין "אל-מקום", ללא התחלה וללא סוף. התצלומים מדמים חורבן שחוללה האנושות בעולם אוטופי מפתה ביופיו אך עוכר שלווה ומתעתע; אין בו עוד בעלי חיים ובני אדם, אך הוא זוכר את שרידיהם של אלו.

קודש וחול באוסף המשכן לאמנות
תצוגת קבע חדשה במשכן לאמנות, עין חרוד
אוצרים: יניב שפירא, יהודית בז'רנו
פתיחה: 22.1.22

אוסף המשכן לאמנות מונה מעל 20,000 פריטים מסוף המאה ה-19 ועד ימינו, בכלל זה ציורי שמן, עבודות גרפיקה, פיסול, צילום ויודאיקה. בליבתו בולטות יצירות של מיטב האמנים היהודים שפעלו באירופה ובארצות הברית, בהם אמני אסכולת פריז היהודית; הריכוז הגדול בעולם של עבודות מאת אמנים יהודים פולנים; ועבודות של אמנים ארץ-ישראלים וישראלים מוכרים. תצוגת הקבע "קודש וחול באוסף המשכן לאמנות" היא הזדמנות לפגוש יצירות נבחרות מתוך אוסף המשכן לאמנות ולהתוודע לסיפורו ההיסטורי מעורר ההשראה, ששורשיו נטועים בחזון החלוצי והציוני של מייסדי קיבוץ עין חרוד ובבחירה מעוררת ההשראה שלהם באמנות כדרך חיים.
בזמן שמייסדי הקיבוץ נאבקו על קיומם הפיזי ומימשו בזיעת אפיים ובעמל יומיומי את רעיון ההתיישבות, הם גם הציבו לנגד עיניהם את רעיון המוזיאון ואוסף האמנות. מראשיתו, הושתת אוסף המשכן לאמנות על שני היבטים מרכזיים: תפיסת חשיבותה של האמנות בחיי הפרט והחברה, ושימור הזיקה לעבר היהודי.
בין אמרותיהם הידועות של חברי הקיבוץ המשקפות את החשיבות שייחסו לאמנות בחיי האדם: "הצמא לרוח הוא גם יראה טעם בעבודתו" (אהרון ציזלינג); "חיינו מחייבים אמנות!" (דוד מלץ); "בייסודה של עין חרוד קיבלנו על עצמנו דבר גדול מאוד, גם למעננו וגם למען ילדינו, הבאים לרשת את אוצרותינו הרוחניים ולהמשיך על יסוד זה את בניינה. לכן מחויבים הננו להעמיק את היסודות הרוחניים של חיינו, לחנך את עצמנו תוך חיים באמנות, כי אם לא זאת – נשקע תוך קטנוּת החיים והיא תכריע אותנו. […] כי בניין האמנות – הוא גם בניין החיים בתוכנו" (חיים אתר).
ראשיתו של המשכן לאמנות ב"פינת אמנות" שנפתחה בשנת 1938 בצריף האטלייה של חיים אתר – אמן ומייסד המוזיאון. מבנה הקבע שלו, הבניין הראשון שנבנה בישראל למטרת תצוגה של אמנות, נחנך בשנת 1948. הביקור בו מציע לכל אחד ואחת מפגש עם אמנות ותרבות מתחומים שונים. זהו גם הבסיס שתצוגת הקבע מושתתת עליו, בהתיכה בין קצוות: מורשת יהודית אל מול זהות ישראלית, העיירה היהודית אל מול הקיבוץ, פליטים ועולים, קודש וחול.

התערוכה מוקדשת בהערכה ובהוקרה לחברי קיבוץ עין חרוד איחוד וקיבוץ עין חרוד מאוחד לדורותיהם, שאהבתם לאמנות היא חלק ממעשה ההתיישבות הציוני שלהם.

-פרה-אדומה-1954-Custom-Custom1
-שבת-1923-צבע-שמן-על-בד-Custom
מואיז (משה) קיסלינג, טבע דומם, 1914, צבע שמן על בד (Custom)1
דילוג לתוכן