פתיחת התערוכות: 25.8.23
הבזיליקה הקיבוצית | זהר טל ענבר | אוצרת: עינת סיני פסטרנק
בזיליקה
א. טיפוס מבנה וחלל שמקורו באדריכלות הרומית, שבה שימש כמבנה הציבור החשוב בעיר.
ב. בראשית הנצרות אומצה הבזיליקה והתמסדה כמבנה הפולחן המרכזי של הדת החדשה.
קיבוץ
צורת התיישבות שיתופית ייחודית המבוססת על שאיפת הציונות להתיישבות מחודשת בארץ ישראל ועל ערכים סוציאליסטיים - שוויון בין בני האדם ושיתוף כלכלי ורעיוני (עפ"י ויקיפדיה)
זהר טל ענבר (1964) ילידת קיבוץ מזרע, החליטה לעשות מעשה, לצאת מאזור הנוחות שלה כאמנית המתמחה בציור פיגורטיבי בנושאי טבע דומם, פורטרטים ונופים ולבצע מחקר פעולה* באזורים ישנים חדשים- שורשיה הקיבוציים, מהם התרחקה לאורך השנים.
רצונה לעסוק בביוגרפיה של משפחתה, בדגש על זו של הוריה, הוביל אותה למצוא עוגן רעיוני וויזואלי אצל שני אמנים. האחד, אברהם אמרנט (טושק) ממזרע, אותו הכירה עוד כילדה והשני, אברהם עמרי משער העמקים אליו התוודעה בחייה הבוגרים.
משיכתה לנטייתם לפרק ולחבר מחדש את האובייקטים בהם הם עוסקים השפיעה רבות על יצירתה, שמהותה היא בחיבורים בין עולמות שונים שתחת מכחולה מתלכדים לאחד.
בתהליך היצירה הנוכחי, היא עולה שלב ומכליאה בין מקורות קלאסיים אירופאיים, שהם השראה לפעולותיה האמנותיות עד כה לבין תכנים קיבוציים, ביניהם היא מפגישה לראשונה על גבי בד הקנווס המתוח.
כמו פנס הקסם* שהיה מקובל להפעילו בימי הקיבוץ הראשונים, גם טל ענברמציגה סיפור פנטסטי בהמשכים, בו האישי מתכתב עם הציבורי. היא מתבוננת, מגדירה ומעצבת את זהותה הכוללנית מחדש ובמקביל מפנה מקום לקלאסיקה הישראלית, לתרבות הקיבוצית ומפיחה בה רוח חדשה ועדכנית.
הבזיליקה הקיבוצית מבקשת להגדיר מחדש עולם רוחני, המייצג ערכים של יצירה, חופש ביטוי, בחירה ושוויון ומקדשת את הגלריה מעצם נוכחותה בה.
עינת סיני פסטרנק
סיפור כיסוי | חיה גרץ-רן | אוצר: שרון תובל
תערוכה מקיפה מעבודותיה של חיה גרץ-רן במשכן לאמנות, עין חרוד, היא הזדמנות להתחקות לראשונה אחר "המהלך הגדול" המתקיים ביצירתה. כבר בעבודות הטמפרה המוקדמות שלה מאמצע שנות ה- 80 , שבמרכזן עיסוק בזהותה העצמית כילדה וכנערה מתבגרת בתוך התא המשפחתי, אנו חשים אינטואיציה והקשבה למעין תדר פנימי עמוק. נושאים ומאפיינים אלה מופיעים גם בסדרות ציורי השמן המאוחרים יותר, הנפתחים אל המרחב הקולקטיבי הישראלי ומשרטטים את דיוקנה של תקופה. שזירתם של המוקדם והמאוחר ושל האישי והקולקטיבי בכפיפה אחת מאפשרת לעקוב אחר התגבשות השפה הציורית של גרץ-רן ולאפיין את קולה הייחודי בשדה האמנות המקומי.
פנים אל | צביקה לחמן | אוצר: יניב שפירא
צביקה לחמן, מהפסלים החשובים הפועלים בישראל ואסכולה לעצמו, מציג תערוכת יחיד חדשה במשכן לאמנות, עין חרוד.
בתערוכה 'פָּנִים אֶל', שתיפתח בראשית יוני 2023 ותלווה בספר רחב יריעה, מכונסות 13 עבודות פיסול מתקופות ומזמנים שונים המזמנים התבוננות מחודשת ביצירתו, כמהלך חקרני בלתי מתפשר וכן סדרת עבודות חדשה בשם 'מסע העיוורים' (2021-22).
שלושת הפסלים הניצבים במוקד התערוכה - 'עקדה' (1983-90), 'אַיֶכָּה' (2002-3) ו'נשיאה' (2014) משמשות כאבני דרך ביצירתו ומביאות לביטוי חיבורים נועזים בין מסורת האמנות המערבית ובין תשתית זהותו היהודית והישראלית. מתוכן עולה במובהק עיסוקו של לחמן, לא רק בייצוגה של הדמות האנושית ובדינמיקה פיסולית בין דמויות, אלא בדרמה בין-אישית, בקיומיות משברית, ובמקומו של האדם בעולם.
קבוצת פסלי ראש המוצבים גם הם בתערוכה, מתפקדים כעדים לאירועי הקרבה ולידה כרגעים מכוננים בחיי אנוש. העבודה 'מסע העיוורים' (2022) כוללת רישומים ופסלים, מקצינה שאלות של יחס בין ראייה לעיוורון שעולות מכלל יצירתו ומאירה את הדינמיקה בין רישום, ציור, פיסול שאף היא מייחדת את עבודתו. כל אלה חושפים את התהליכיות כהיבט מרכזי ביצירתו של לחמן ומאפשרים מבט רפלקסיבי על כוחה המצטבר.
הצגת התערוכה במשכן לאמנות מאירה את עבודותיו של לחמן במשמעויות נוספות ומחדדת את שאלת שיוכו ההיסטורי. באוספיו של מוזיאון זה אצורות עבודות של עשרות אמנים יהודים שפעלו באירופה לפני מלחמת העולם השנייה שמהן מהדהדות הווי החיים היהודי וזאת לצד אמנות ישראלית עכשווית. בנוסף הוא נודע באדריכלות האור פורצת הדרך שלו ובהשפעתה של זו על האדריכלות המודרניסטית בעולם.
היבטים אלה מאפשרים רפלקסיה נוספת על הפיסול המסיבי, האקספרסיבי ורב-הפנים של לחמן, המוצב בשדרה המרכזית של המוזיאון ומגלים אותו באור חדש.
