תצ"א עזה

נורית גור לביא

תצ"א עזה

אוצר: יניב שפירא

יוני-ספטמבר 2005

התערוכה "תצ"א עזה" מסכמת את המהלך הציורי של נורית גור לביא מהשנים האחרונות, המבוסס על תצלומי אויר של מחנה הפליטים ג'בליה ברצועת עזה. עניינם של הציורים, המפנים את המבט לעבר סימטאותיו הצרות של מחנה הפליטים, אינו רק בזהות הפוליטית והחברתית-מוסרית של המקום, אלא גם בשאלות הנוגעות בתעתועי המציאות הנראית לעין. ברקעם מצוי סיפור חייו של אביה, יוסי קרני, מי שהקים ב-1968 בפאתי רצועת עזה את בית האריזה "הדרי עזה", ניהל אותו שנים רבות ושעל שמו קרוי "מעבר קרני". נסיונה של גור לביא להתחקות אחר מהלכיו של אביה, כמו גם הליווי שלה אותו במהלך שנותיו האחרונות, מצוי בתשתית העבודות. ככאלו הן שרויות על קו התפר של מפגש אינטימי בין בת לאב, לבין מרחב ציבורי ופוליטי.

שני הטריפטיכונים גדולי הממדים (156 X 208 ; 156 X 256) המצויים במרכזה של התערוכה מצויירים ב- artline על פרספקס ושונים באופיים מעשרות הציורים והרישומים שהציגה גור לביא עד כה. ברוחב יריעתם הם חושפים מבט פנורמי על מחנה הפליטים ג'בליה ומאפשרים 'זום אין' לפרטי המקום – לחצרות הבתים, הדמויות ברחוב, הלבנים על הגגות, תריסי החלונות, צריח המסגד וצל הצלליות. עם זאת נותרים כל אלה נטולי כל חושניות נוכח חומריותו ושטיחותו של הפרספקס.

סדרת ציורי "תצ"א עזה" החלה להתגבש בשלהי 2001, בשבועות הראשונים לאינתיפאדת אל אקצה. על אף ההיבט הפרסונלי-ביוגרפי שבהן, זוהו עבודות אלה מלכתחילה עם הכיבוש הישראלי, הוצגו בהקשרי אמנות נשית ודבקו בשיח פוליטי שנסב בעיקרו סביב ביטויים כגון 'מחסום', 'מעבר', 'מסוף' ו'ציר' קרני. בימים אלו, בהם מצויה החברה הישראלית על סף יציאת עזה, נטען שם התערוכה – "תצ"א עזה" – במשמעויות נוספות, מתוקף הלשון הדו-משמעית שנכפתה עליו. גור לביא החליטה לאמץ שם זה לתערוכתה כאופציה לנתיב חדש, למציאות פחות מסוכסכת.