ברקוד

אריק ונונו

ברקוד

אוצר: יניב שפירא

מאי-ספטמבר 2017

מפגש אמן עם אריק ונונו | שבת 12.8

-Custom-1

אוצר: יניב שפירא

למה שבקתני? למה? למה עזבתני? לשם מה? למה?
– ברנט ניומן, "14 תחנות הצלב"

סדרת ”ברקוד" (Barcode) של אריק ונונו אוצרת בחובה את מכלול הנושאים והתכנים המעסיקים אותו כאדם וכאמן. עבודות אלו הן מהרזות והמופשטות שצייר מעודו – בדי פשתן חשופים, המבליטים את רקמת השתי וערב של הבד הארוג ועליהם כמו מוטחים דימויים חלקיים של טליתות, בבחינת "בד נופל על בד". כפילות זו של בד הציור המחולן ושל זה המקודש, של הבד הממשי וזה המצויר מייצגת במידה רבה את הקטבים והמתחים בעולמו של היוצר.
משמעויותיה הסותרות של הטלית נטועות בזיכרונות ילדותו המוקדמת של ונונו, כשהיה עטוף בטלית סבו אליהו בבית הכנסת בקזבלנקה כמו גם בסימבוליזם הצורני והצבעוני שלה, המתכתב עם אבות אמנותיים כקזימיר מלביץ' ("הריבוע השחור"), פיט מונדריאן (קווי השתי וערב) וברנט ניומן (סדרת "14 תחנות הצלב"). את שוליה אפשר היה לזהות בסדרות מוקדמות שלו, בהןUNTEXT ME! (2008), TRIOFACE (2010)," מתחם קרווג'יו" (2016) ואחרות, בהן היא מופיעה כדימוי חלקי, מרומז, שסוע ופרום. המטען המסורתי האצור בה בא חשבון גם עם זהותו הגברית, היהודית, המזרחית והישראלית של ונונו, כפי שניתן ללמוד מהפואמה "ארץ מובטחת" (2009), המוצגת אף היא בתערוכה, שוזרת מראות של נוף ומקום באקטואליות חריפה. ואם לא די בכל אלה, נושאות עבודות אלה את השם "בַּרְקוֹד", אותו קוד המוטבע על מוצרים ומכיל את המידע אודותיהם. מכל הבחינות הללו ניתן לראות בטלית של ונונו מבע פרשני ומדרשי. היא הופכת מסמל לסימן, ממטען רוחני לחפצי, מבד קדוש ליצירת אמנות.
הצגת ציוריו אלה באגף היודאיקה בעין חרוד, לצד "המתפלל האחרון" של שמואל הירשנברג, "הדס הבשמים" של יוסל ברגנר וחפצי הקודש מתצוגת הקבע כמו מחזירה אותם לנקודות הבראשית: אל מסורת היהדות הענפה, אל משכן האמנות.

דילוג לתוכן