דודו גבע

ישיר, פשוט ומכמיר לב. מבחר הספרים המוצג ב"סטודיו על-שם דוד גבע" במוזאון (כשליש מספרייתו העשירה) פותח צוהר לסקרנותו האינטלקטואלית הבלתי נדלית בתרבות המזרח והמערב ולמקורות ההשראה באמנות גבוהה ונמוכה ביצירה תמיד חדשה שמאתגרת את מערכת היחסים הדינמית שבין אמנות, טכנולוגיה ותקשורת.
כחלק מתצוגת הקבע ניתן לבקר בסטודיו המשוחזר של דודו גבע שנחנך ביום השנה השמיני למותו. אוסף יצירותיו, ספרייתו וכלי עבודתו (שולחן העבודה, מכונת הצילום ושולחן האור) הועברו למוזאון והוצבו כחלק בלתי נפרד מהסדנא הפעילה במוזאון הנושאת את שמו, "סטודיו על-שם דודו גבע" בעיצובה של יעל רשף שעבדה עמו כמעצבת גראפית ב"מעריב". בארונות ובמגירות הוצבו ספרים שפרסם, רבים מהם אזלו זה מכבר, עבודות שיצר ולא פרסם וכן ניתן לצפות בסרטוני אנימציה וסרטים. אוסף יצירותיו הכולל כ-1350 עבודות, קוטלג וצולם ובקרוב ניתן יהיה לצפות בו ברשת.
התערוכה מתמקדת בעבודות שיצר בשנות השמונים אך מוצגות גם עבודות מוקדמות מאמצע שנות השבעים, "איך להרוג תורכי ולנוח תוך כדי" ועבודות מסדרת "האביר זיק" שלא נחשפו עד כה. את התערוכה חותמות עבודותיו המאוחרות שאין כמוהן אקטואליות, "יאסר הראפר- שאהיד ההיפ-הופ הראשון והאחרון" ו"אל-הוזייל השאהיד הפוזל" וכן "שנת הברווז – לוח שנה תש"ב": ברווז בקולאז' וטוש על שקף המהדהד את אמרתו הנכונה לכל מקום וזמן, "אני לא יודע מתי אני ברווז ומתי אני משתמש בו".