מראות כפולי אפיק

מיכאל קובנר

מראות כפולי אפיק

אוצרת: ד"ר גליה בר אור

15 ביוני, עד 13 במרץ 2021

יחזקאל
עשרים שנים עברו מאז פטירתו של אביו, אבא קובנר שהיה כמעט בן שבעים במותו, ומיכאל קובנר החליט ליצור דבר-מה שמעולם לא יצר. הוא החליט ליצור יצירה שמספרת סיפור אישי בתמונות ומלים, אבל כזו שמצייר צייר, ציור ולא קומיקס. הוא לא שיער שהעבודה תעבור גלגול ועוד גלגול בסוגי מדיה - ספר (2014), מחזה (2015), ציור מחזה (2015), סרט (2016), ותערוכה מקיפה במשכן לאמנות עין חרוד (2020) בשיתוף פעולה עם מוזאון בוכום שבגרמניה.
מיכאל קובנר עשה שימוש ב"סטורי בורד", שלקוח כידוע מעולם הקולנוע. יצירת ה"סטורי בורד" סייעה לו לתעל את הכאוס של תחילת המסע האישי למהלך של סיפור. הוא יצר את הסקיצות ל"סטורי בורד" באמצעות סצנות מבוימות עם "שחקנים" חיים בסטודיו, סצנה אחר סצנה. אופי הפעולה מזכיר צורת אמנות שקושרת בין תאטרון לציור. זו "התמונה החיה" tableau vivant שהיא כמו תמונת זיכרון שקפאה.
בתערוכה "יחזקאל" נרקם מסעו האישי של האמן לסוג של מחזה ביוגראפי-פיקטיבי. נדמה שבעבודה על "יחזקאל" שיקע האמן עיבוד מאוחר של אבל באמצעות דילמות שעמן התמודד האב בעיקר בתקופת השואה: המפקד שהסגיר עצמו לידי הגרמנים בהסכמת חבריו; הצטרפותו לפרטיזנים בלחימה ונטישת יהודי הגטו לגורלם, כולל נטישת אמו האהובה. דילמה נוספת הרחיבה את מסגרת הזמן להווה: הבן המטיח באב את סיפור ההתעללות בפלסטיני. הבן מדבר על נטישת הארץ, דיבור המצית את התפרצותו של האב. ומכאן, שהעבר אינו זיכרון שקפא בתמונת הנצחה.

חצר קיבוץ
הראשון בקיבוצים שבהם עבד קובנר היה קיבוץ נחשון. משם עבר מקיבוץ לקיבוץ, שמונה קיבוצים בתקופה של חמש שנים. מרחב נופי פנימי מסוג זה של חצר קיבוץ, צייר מיכאל קובנר לראשונה בסדרת ציורי הקיבוץ. שהרי כידוע, לבו נטה לנופים הפתוחים והרחבים, לנופי טבע. הוא צייר גם נופים עירוניים, כגון סדרת ציורי ניו יורק שיצר סמוך לתחילת הסדרה בנושא הקיבוץ, אבל נדמה שנופים עירוניים אלה שצייר בניו יורק, כמו נשקפים מבעד לזגוגית חלון בית דירות או רכב. הם נצפים ולא נחווים דרך הגוף, כמו אלה שיצר בחצר הקיבוץ – ציור רווי שמעביר את גובה התנשאות צמרת העץ כלפי מעלה ויחסי מידות משתנים בתנועה, או עומק צל על קרקע וריצוד האור במרחב.

15 ביוני, עד 13 במרץ 2021

דילוג לתוכן