מאיר אגסי

בשנת 1992 הכריז מאיר אגסי על הקמתו של "מוזאון מאיר אגסי" – מבנה ארגוני ששימש כפלטפורמה למכלול יצירתו האמנותית. בעוד שעיקר מרכיביו ותכולתו של "מוזאון מאיר אגסי" מיוחסים לביוגרפיות, ל"תיקי העבודות" ולעזבונות האמנותיים של שלושת האמנים שבדה – מו קרמר, סוזאן ליפסקי ודוד שטראוס – הרי שהפריטים המוצגים בתערוכה זו, בהם ספרי אמן, קופסאות מיניאטוריות, אוספים ומזכרות, מיוחסים כולם לאגסי עצמו – אם כאמן ואם כאוצר, אם כמחבר של ספרים ואם כאספן. לצד ההיבטים השונים שמייצגים כל אחד מגופי יצירה אלה, יש לראות בהם כשלובים זה בזה, בהיותם חלק מהשלם הנקרא "מוזאון מאיר אגסי" .

ספרים
בעיזבונו של מאיר אגסי כלולים עשרות רבות של ספרי אמן שיצר לאורך כל שנותיו כאמן. אגסי התייחס אל פורמט ספר האמן כסטודיו בתוך סטודיו – כחלל אידיאלי שאפשר לו להתנסות בניבים חזותיים שונים בטרם ילבשו צורה מחייבת. לדידו שימש הספר כ"מזימה להיות אחד מהדברים המנויים ברשימה הבאה, או כולם כאחד: סטודיו, ארכיון, מוזאון, קירות תצוגה, תערוכה בחלל הפתוח לעיון ולעלעול, חפץ המשתף פעולה עם זוג ידיים, כספת לשמירת "סודות", מחסן רעיונות, פנקס רשימות, יומן עבודה, יומן דימויים, יומן חלומות, שידת מגירות, תיק עם נרטיב בלי סיפור, חלל לריפוי בעיסוק, ספר שירה חזותית, ספר טקסט חזותי, מחברת, קודקס של תשוקות חבויות, קומיקס, "מקום". בפועל שימשו לו הספרים כמצע לכתיבת סיפורים קצרים, מחשבות, זיכרונות וחלומות וכן כיומנים ויזואליים שבהם רשם, צייר, הדביק והטביע צורות, צבעים וחפצים.

מזכרות
מאיר אגסי ראה במוזאון שהקים כעין גוף שיעדיו מחקר ופיתוח של אוספיו, שיתוף פעולה עם אמנים ומוסדות אחרים, פרסום מאמרי מחקר והפצת האמנות האצורה בו לקהל הרחב. לדבריו, על המוזאון שלו, ככל מוזאון, "להפיק ולמכור את המזכרות והמוצרים שלו. שמו והלוגו שלו צריכים להיות מצורפים למוצרים, כשהם רשומים, חרוטים או מודפסים עליהם". העדר פרסום נלווה לתערוכות ולהצבות המוזיאליות נגד, לתפיסתו, את ההגיון הפנימי של מוסד המוזאון כמעצב של קאנון והיסטוריה.
מרגע שהכריז אגסי על הקמת "מוזאון מאיר אגסי" הוא פעל באינטנסיביות למימוש תפיסתו המוזיאלית. זו התבטאה בכשלושים פריטים המשתייכים לחנות המוזאון, בהם קופסאות זיכרון בגדלים שונים, יצירות מקוריות, סדרות ממוספרות, כרזות, קטלוגים, רפרודוקציות, מעטפות, גלויות, תצלומים, יומנים ועוד. "לקנות מזכרות ממוזאון מאיר אגסי תהיה חוויה!" הוא ציין באחת מרשימותיו.

אוספים
אחד מתחומי העניין המובהקים של מאיר אגסי היה האספנות. לצד ספרייתו בת אלפי הכרכים ניתן להצביע גם על אוספי מצלמות ישנות, אלבומי צילום ישנים, תצלומים של צלמים אנונימיים, בולים, מכתבים, יומנים, פרסים, גלויות, מיניאטורות, פסלוני פורצלן ועוד, חפצים שנאספו ברובם בחנויות יד שניה, שווקי פשפשים ומכירות פומביות – מקומות שאותם כינה אגסי כ"מאגרים קולקטיביים של זיכרונות פרטיים". אגסי, שייחס לאוספיו חשיבות רבה, ראה בהם כמייצגים של תפיסת עולם. את זו הוא הביא לידי ביטוי באמצעות חלופת המכתבים שקיים עם סוזאן ליפסקי – בת דמותו הבדויה. באוספיה של ליפסקי, שהקבילו במידה רבה לאוספיו שלו, מצא לדבריו את "השתקפותו המתעתעת של הזיכרון הקולקטיבי, על הגבול הדק שבין זיכרון לשכחה. השיטתיות והמיומנות שפיתח במלאכת האיסוף, המיון והקטלוג של אוספיו שימשו אותו בבואו להקים את ה"מוזאון" שלו.

קופסאות
יש להבחין בין הקופסאות המיוחסות ל"מוזאון מאיר אגסי" – בעלות האופי הממוסד, הפורמט הקבוע, החתומות והממוספרות ובין הקופסאות החד פעמיות (one off) שיצר. באלו האחרונות בא לידי ביטוי אגסי האמן – בעל התשוקות, הסקרנות, היצר והיצירתיות הבלתי רגילים. בתוך תיבות עץ או פלסטיק אלו ברא אגסי עולמות מיניאטוריים המשלבים אמת ובדיה, מציאות ודמיון, פנטזיה וזיכרון. בהתאמה מורכב תוכנן של קופסאות אלה מגלויות ישנות, חתימות של אמנים, חותמות של מוסדות, תצלומים, חפצי עץ ופלסטיק, בובות מיניאטוריות, שפופרות צבע, קוביות משחק, תכשיטים ועוד – פריטים שנדלו בעיקרם מאוספיו הרבים. בתחבירים המתקבלים בעבודות אלה נוצרים עולמות רבי קסם, הניכרים גם בהשפעותיהם של האמנים שהיו אהובים על אגסי במיוחד, בהם ג'וסף קורנל, קורט שוויטרס, מרסל דושאן, מרסל ברודהרס ואמנות האאוטסיידרים.