המשכן לאמנות עין חרוד פותח תערוכה ומפיק ספר כמחווה לעבודותיה באיור ובקישוט קיבוצי של אראלה הורביץ (1929 – 1994) . איוריה וקישוטיה של אראלה, החל משנות ה- 50 מעלים הוויה של דור ותקופה, בארץ ישראל של פעם ובקיבוץ.
האיורים המוקדמים ביותר הם מ-1950, מיומנים ראשונים, בעוד הגזירות מתוארכות לשנות ה-70 ואילך. חלק מן הגזירות נוצרו כקישוטים לחג בקיבוץ ואראלה עשתה בחלקן שימוש נוסף ושילבה אותן בספריה, מבלי לאבד את הקו האישי הייחודי לה. אראלה ניחנה בחוש נדיר לסגנון, הניכר באופן שבו נטלה דפוסים של “קישוט קיבוצי” שגור לכאורה והפכה אותו על ראשו באמצעות צירוף מקורי של מרכיבים אחרים, קו היתולי או הסטה של משמעות.
ב”עבודת-היד” שלה ניכרה יכולת וירטואוזית מרתקת ועם זאת, הברק והמיומנות לא דחקו מעולם את היסוד התם, המתבונן ללא לאות, יסוד של חיוניות זורמת הנבנית מאהבת הפרטים של החיים.
אראלה גילתה חוש מעשי מפותח והתמודדה באורח מקורי עם קשיים שהציבו התנאים בשטח. כך למשל, פיתחה טכניקה ייחודית של גזירות במטרה להתגבר על מכשול שהעמידו בפניה קירות חדר האוכל, שהיו מצופים במזוניט ובסלוטקס, חומרים שלא אפשרו קישוט אפקטיבי באמצעות צביעה. היא יצרה גזירות רחבות ממדים, מעין פוזיטיב ונגטיב בחיתוך מהיר בסכין גילוח ובמספריים, תמונות רוחשות חיים המשמרות תנופה ומקצב. בגזירות מקוריות אלה הטביעה אראלה את חוש ההומור המיוחד לה ויצרה שילוב הרמוני בין אדם לפרטי הנוף והטבע שהתמזגו, ברוח הזמן, לשלמות אורגנית אחת.
לאיורי הספרים פנתה בעקבות ידידיה שהציעו לה לאייר את ספריהם. החל משנות השבעים היתה אראלה למאיירת מבוקשת ע”י מיטב הסופרים והיא איירה את ספריהם של ע. הלל, דבורה עומר, אוריאל אופק, גיל אלדמע, תקוה שריג, עזריה אלון, מירה מאיר ועוד ועוד. ספר הצטרף לספר ואראלה איירה כ-50 ספרים בתחומי ספרות הילדים, השירה, הסיפורת, וגם יזמה ספרים משלה כגון לקט “מפי הטף”(1961) ואמרות ופתגמים “כפתור ופרח” (1977).
ב- 1967 זכתה אראלה בפרס בין לאומי, עיטור לשבח לאיור על שם אנדרסן מטעם אונס”קו.