מגזרות נייר – אמנות יהודית שנעלמה

מגזרות נייר - אמנות יהודית שנעלמה

ארץ מקלט
מוצאה של מגזרת הנייר ככל הנראה במזרח הרחוק. בסין היא מוכרת מזה דורות רבים. מגזרות הנייר נפוצו מאד במאה ה- 19 ובראשית המאה ה- 20, בין יהודי פולין ורוסיה. סיפור מסעה של מגזרת אחת מפולין לארץ ישראל, ולאוסף המשכן לאמנות. מגזרת הנייר שלפנינו נוצרה ע"י הקהילה היהודית הגדולה והתוססת באוסטרוב מזובייצק, פולין. בין המשפחות בקהילה, היתה משפחת אליהו וגולדה פריידקעס - הוריו של דוד שמחוני. בביתם נשבה רוח ההשכלה והציונות. נוסף לתורה למדו, אחד עשר ילדי המשפחה, שפות ומדעים ועברית, בעזרת "מלמדים" שהובאו לביתם. המשפחה התפרנסה מחנות, שסיפקה את צורכיהם של הכפריים באזור ומכריתת יערות ואספקת עץ להסקה ולבנייה עבור מחנות הצבא הרוסי שהיו בקרבת ביתם. דוד, הבכור מבין האחים, נחשף לזרמים הציוניים, כאשר יצא לעבוד במפעל טקסטיל בעיר לודג'. בהגיעו לגיל 20, בשנת 1913, עלה לארץ דרך נמל יפו, בדרך בלתי לגלית . הוריו של דוד , עם עלותם ארצה ב- 1935, בחרו להביא עמם מספר חפצים יהודיים: תלמוד בבלי משנת 1886 ומגזרות נייר מהודרות, ביניהן מגזרת נייר זו שניתנה ע"י רב הקהילה לדוד בהיותו בפולין. חפצים אלו נתרמו/נמסרו ע"י דוד שמחוני לאוסף ה"משכן לאמנות".
ארץ מקלט
עבודותיו הראשונות בארץ היו ביקב של הבילויים, בראשון לציון, ובפרדסים במושבות יהודה. דוד הצטרף ל"קבוצת אחווה", הוביל עצים עבור הצבא הטורקי לבניית מסילת הברזל, קו באר- שבע - רפיח - סואץ. עם הכיבוש הבריטי הצטרף ל"גדוד העברי" של הצבא הבריטי ביחד עם מרבית חברי קבוצת "אחווה". במלחמת העולם הראשונה נפצע ואיבד רגל. דוד היה ממקימי הסתדרות העובדים בארץ ישראל. ב- 1922 לאחר שלמד רצענות, הצטרף לקבוץ עין חרוד בראשיתו במעיין חרוד לרגלי הגלבוע. בקיבוץ חי עד יומו האחרון בתחושת שליחות של הגשמת הציונות ע"י הקמת חברה קיבוצית. דוד היה פעיל בבניית עין חרוד וליווה בניית קיבוצים נוספים : יגור, גבעת חיים ואחרים. בתוקף היותו רכז הבנייה של עין חרוד , עם המעבר לישוב הקבע בגבעת "קומי", היה שותף ביוזמה לבניית ה"משכן לאמנות", בריכוז כספים וניהול התכנון והבנייה, מ -1947 במשך כ- 7 שנים. דוד היה בקשר מיוחד עם המוזאון, כל חייו, וראה בו מרכז רוחני לקיבוץ.
אוסטרוב מאזובייצקי אוסטרוב מאזובייצקי Ostrow Mazowiecki, עיר במחוז ביאליסטוק, צפון-מזרח פולין. תחילת היישוב היהודי במקום במאה ה- 18 . בעלי-מלאכה וקמעונאים. ב- 1789 פסק בית-דין פולני שאין ליהודים זכות-ישיבה בעיר והאיסור נשאר בתוקפו עד 1862. אף על-פי כן ישבו בעיר כ- 810 יהודים ב- 1827 (% 39 מכלל האוכלוסיה), יוצאי מרכז-פולין וליטא שפיתחו ניב יידישאי מעורב ואופייני למקום. ב- 1857 מנתה הקהילה 2,412 נפש (% 61), עם "ישיבה" משלה. כמה משפחות אמידות עסקו בענפי תבואה ועצים. חסידים ומתנגדים שימשו לסירוגין ברבנות העיר, דוגמת דוד שלמה מרגליות, יהודה לייב גורדון והצדיק גרשון חנוך מראדזין. בסוף המאה ה- 19 התקרב מספר האוכלוסיה היהודית ל- 6,000 ועד סוף מלחמת-העולם הראשונה התפתחו בה מוסדות הקהילה השונים, לרבות מוסדות חינוך ודת. ב- 1934 סופחו לקהילה יהודי קומורובו הסמוכה. ערב מלחמת-העולם השנייה מנתה הקהילה יותר מ- 7,000 נפש. תקופת השואה הגרמנים נכנסו לעיר ב- 8 בספטמבר 1939 וכעבור יומיים רצחו 30 יהודים. העיר שכנה על גבול האיזור הסובייטי, וכמעט כל יהודי המקום נמלטו מזרחה, בעיקר לביאליסטוק. את 560 הנותרים בעיר רצחו הגרמנים בנובמבר אותה השנה.
המוטיבים והסמלים המוטיבים, המעטרים את המגזרות, אופייניים לכל ענפי מלאכת-המחשבת והאמנות השימושית היהודית (עבודות עץ, מתכת, רקמה ונייר). במרכז המגזרת מופיעים לרוב: מנורה בעלת שבעה קנים, לוחות הברית, או ספר תורה, המעוטרים בכתר תורה, מגן דוד או נשר. בהיקף מופיעים מוטיבים מעולם החי והצומח או צורות גיאומטריות. הדמויות השכיחות ביותר של בעלי החיים הן של אריה, צבי, נמר ונשר כאיור לאמרתו של ר' יהודה בן תימא: "הו עז כנמר וקל כנשר, רץ כצבי וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמיים". האריה - נזכר בתנ"ך כסמלו של שבט יהודה וכמשל לכוח וגבורה. הנשר - סמל למלכות וייתכן שבאמנות היהודית העממית הוא נועד לסמל את הכוח והחסות: "כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף" (דברים ל"ב 11. נשר דו-ראשי המופיע במגזרת מזרח אירופה, הוא השפעה מעממי הסביבה). ארנבות, סנאים, פילים, דובים, גמלים וצפורים למיניהן מעטרים אף הם את המגזרות. לפעמים מופיעות חיות מיתולוגיות כגון גריפונים מכונפים, כרובים ולווייתנים. המוטיב העתיק של עץ-החיים שכיח במגזרות ולובש צורות עיצוביות מגוונות. סמלי שנים עשר המזלות נפוצים וכן פרטים ארכיטקטוניים המסמלים את ירושלים ואת המקדש כגון בתים , כיפות ועמודים.

סוגי המגזרות

המגזרת המפוארת ביותר, הן מבחינת מידותיה הגדולות והן מבחינת עושר הקומפוזיציה והעיבוד, היא מגזרת "המזרח". את "המזרח" נהגו לתלות בדירות, בבתי כנסת ובבתי מדרש על הקיר המזרחי לשם הכוונת המתפלל לירושלים עיר הקודש.
המזרח – קישט את קירות בית הכנסת ונקרא "שיוויתי" ע"פ הפסוק: "שיוויתי ה' לנגדי תמיד" (תהילים ט"ז 8) שנכתב לעיתים קרובות ביותר על המגזרת.
כתובות אחרות הנפוצות על גבי המגזרות "מזרח" ו"שיוויתי":
• "דע לפני מי אתה עומד" (ברכות, כ"ח 2)
• כתובות המדגישות את חשיבותה של ירושלים עיר הקודש.
• כתובות העוסקות בהבלות החיים הארציים ובחשיבות יראת השם והמעשים הטובים.
• כתובות מיסטיות וקבליות המשמשות כהשבעות נגד עין-הרע, שדים ומזיקים למיניהם.
מגזרות "מזרח" ו"שיוויתי" נעשו בד"כ מנייר לבן ונצבעו בצבעי מים. הן הונחו על גבי נייר רקע צבעוני. הצבע הכחול היה הצבע המקובל ביותר, דבר המעיד אולי על השפעה מזרחית.
העוסקים באמנות מגזרת הנייר, ככל הידוע, היו גברים. רבים מהם בחורי ישיבות, מלמדים ועוזריהם, שעסקו באמנות זו בשעות הפנאי, והתייחסו למלאכת המגזרת כאל עבודת קודש.
הטכניקה:
על גבי דף נייר מקופל לשניים צוייר חציו של הדגם. הנייר המקופל הונח על גבי לוח עץ והדגם נגזר בעזרת סכין חדה. לאחר פתיחת הדף התקבלה קומפוזיציה סימטרית.
מגזרת הנייר המסורתית היא אמנות עממית מובהקת. היא מילאה פונקציות ידועות וקבועות בחיי היחיד והקהילה. רוב האמנים לא חתמו על יצירתם.