מוזאון מאיר אגסי

מאיר אגסי (נולד, 1947) היה אמן, אספן, סופר, משורר ומבקר אמנות ישראלי שחי מאז תחילת שנות השמונים באנגליה. למרות המרחק הפיזי היה אגסי שרוי בהוויה ובתרבות הישראלית ורשימותיו התפרסמו בקביעות בעיתונות ובכתבי עת מקומיים. במקביל הוא שקד על יצירתו האמנותית. מבט רטרוספקטיבי על יצירתו האמנותית של אגסי מגלה אותה כאוטוביוגרפית ביסודה. עיסוקו האובססיבי בזהותו העצמית ניכרה כבר בשלבים מוקדמים ביצירתו, בעבודות בהן משמשים התא המשפחתי והקיבוץ, בו נולד גדל, כמקורות מרכזיים בעיצוב אישיותו. בעשרות דיוקנאות עצמיים שיצר החל מאמצע שנות השבעים, מתוארים מצבים נפשיים וקיומיים מגוונים, המרכיבים פסיפס רגשות עשיר ורב פנים. לקראת סוף שנות השמונים חלה תמורה משמעותית באופי יצירתו של אגסי. הוא מתחיל לגבש את רעיון המוזאון ומוצא בו פתרון האידיאלי לרבות משאלות הזהות שהעסיקו אותו. בשנת 1992, עם הצהרתו על "מוזאון מאיר אגסי", הוא חדל מלצייר את דיוקני עצמו ואלו מקבלים "פנים חדשות" באמצעותן של שלוש דמויות שבדה - מו קרמר, דוד שטראוס וסוזאן ליפסקי. הביוגרפיות והיצירות של שלוש דמויות אלו נמצאים בבסיסו של "מוזאון מאיר אגסי". בהיותם בעלי תכונות אופי שונות ובהשתייכותם לפרקי זמן שונים במהלך המאה העשרים, שמשו לו דיוקנים דמיוניים אלו ככלי, באמצעותו הוא ביקש לייצג פנים שונות מעולמו הפנימי והרוחני. מעבר לכך מצא אגסי במוזאון מבנה ארגוני בו יכול היה להכיל גם את שאר מרכיבי יצירתו: רק חלל מסורתי/חדש אחד יכול להכיל יחד (בצורת יחידה אחת שהיא 'מחלקתית') ספריה, תוצאות של עבודה בסטודיו, ארכיון, אוספים ואמנים רבים - המוזאון. לכן, ההכרה שלי, החלל שלי - המנטלי, המטפורי והאמיתי (בו אני חי ועובד) יהיה מוזאון…מוזאון מאיר אגסי. עם כינונו של המוזאון הוא תובע את הכותרת "עבודות מהסטודיו, הארכיון, האוספים, היומנים, הספריה ומוזאון מאיר אגסי" המלווה מאז, בצרופים משתנים, את יצירתו. בפברואר 1998 נהרג אגסי בתאונת דרכים ועזבונו האמנותי הועבר לישראל ונקלט במשכן לאמנות בעין-חרוד.
Ein-Harod-006
דילוג לתוכן