עליזה אורבך חיים

עליזה אורבך חיים

אוצר: גיא רז

פתיחת התערוכה - שבת 1.10.2016

חצר גרוטאות אולף הולאפפל  מתווים לחצר (1) (Custom)

רק מה שספגה עינה
כחמישים שנים מלווים צילומיה של עליזה אורבך (2016-1940) את עולם התרבות והאמנות בארץ. כל זאת בסגנון צילום ישיר והומני המאיר ציוני דרך חשובים לזיכרון הפרטי והקולקטיבי בישראל – מלידה לזקנה, מנשיות לאמהות, מחלוצים דרך עולים ועד לניצולי שואה, ומנוף לאומי לאישי – וכל זה מתועד באור התכלת העזה הים תיכוני, במפגש הצירים של הזמן והמקום.
אורבך פעלה כצלמת סטילס החל בראשית שנות השבעים והיא שייכת אידיאולוגית לצילום התיעודי הישיר וההומני והשפעותיו משנות החמישים -שישים בישראל ברוח תערוכת "משפחת האדם" (1955) והמושג הצילומי "הרגע המכריע" שטבע הצלם אנרי קרטייה-ברסון. ברוח הצילום הזה, לקחה על עצמה אורבך, החל בראשית שנות התשעים, את תיעוד המקום וחליפות הזמן באפוסים גדולים. אורבך מילאה אחר החוסר של תיעוד מוסדר של הארץ הזאת, תושביה ונקודות היסטוריות, בזמן שמוסדות תרבות ולאום לא לקחו על עצמם לעשות כן. בתחילת דרכה צילמה אורבך, ילדים, דיוקנאות ואת נופי ירושלים. לאחר מכן עסקה גם בצילום דיוקנאות עבור עיתונים רבים בארץ ובעולם: הארץ, ג'רוזלם פוסט, ניו יורק טיימס, לונדון טיימס, די צייט ועוד. באותן שנים עסקה אורבך גם בתיעוד סטילס עבור הפקות סרטי קולנוע בינלאומיות בארץ וברחבי העולם.
מאז אותה עת, עבדה אורבך על פרויקטים ארוכי טווח שהתכנסו תחת 4 טרילוגיות המהוות את הציר המרכזי להבנת עולמה הצילומי ומבנה התערוכה:
1. דיוקן עם – ראשונים (1990), עולים (1992), ניצולים (2009)
2. אימהוּת – אימהוֹת (1997), נשים בעבודה (2003), לנה (2003)
3. נוף – אלגיה, חורבות, ד' אמות (2002), השיר על הים (2007), שיר על הארץ (2014)
4. אותיות – הטעם המופלא של תאני שיגורנסקי (2011) קוראים (2013), חיים (2016)
במבואת התערוכה עליזה אורבך: חיים מוצבת העבודה "לנה" כמעין מקרא לציר הצפייה – מלידה
למוות, משך החיים, כמו מסע מים אל ים. המרחב הראשון מציג את צילומי האבן, הברזל, הקבצנים
והנוף של ירושלים, את צילומי הילדים ואת המבט המאוחר אל שכונת הדר בחיפה. המרחב השני,
הנמשך מהראשון, מציג את דיוקנאות אנשי התרבות ואת סדרות הנשים – נשים בעבודה ואמהות.
המרחב השלישי מציג את הטרילוגיה המרכזית של אורבך – ראשונים, עולים וניצולים. המרחב
הרביעי מציג את סדרות נוף הארץ – אלגיה, חורבות וד' אמות ובמרחב החמישי והאחרון מוצבת
סדרת השיר על הים.
התערוכה הגדולה אך האינטימית הזאת מתחילה בקמטיהם של הגוף הזקן והרך הנולד ומסתיימת
בקפלים הרכים של אדוות הים. בטווח זהו מסע משולש בחייה של צלמת, עם וארץ. זמן פועלה של
אורבך הוא גם זמן המעבר מצילום אנלוגי במצלמת סרט לצילום דיגיטלי במצלמת פיקסלים. מתיחום
הפריים הצילומי במסגרת שחורה כתו תקן לאיכות צילומית ועד לחיתוכי הפריים לצורך מבע אישי.
בהקשרים אלו ונוספים יש להתבונן בצילומי התערוכה המציגים את הסיפור הישראלי בעין רגישה
והומנית. אורבך מתחילה לצלם בירושלים ומסיימת היכן שנולדה, בחיפה – הערים הן המסגרת
השחורה של ה "פול פריים" של האדם והנוף. עליזה אורבך היא צלמת המשלבת תיעוד ואהבה,
צלמת של בני אדם, צלמת של חיים.

גיא רז, אוצר התערוכה