עין-חרוד

משה גרשוני

עין-חרוד

אוצרת: גליה בר אור

מאי-יוני 2003

תחת הכותרת עין-חרוד כונסו שלוש סדרות שרשם משה גרשוני במהלך שבועות ספורים ב-1997, בבית החולים תל-השומר ובביתו בתל-אביב, בימים של "עין החרדה", בלשונו, המהדהדת בצליל את שם התערוכה ומקום התצוגה, עין-חרוד.
בפנקס מתווים, כעין יומן, תיעד גרשוני אפשרות מתפתחת של בריאת נופי-נפש מתוך הריק של הנייר הלבן – ראשית היקוות של אופק, התהוות של מרחב פרספקטיבי, סימון של אידיאה מרחבית בקו מיתאר של מנדלה התלויה בין שמים לארץ, מרחפת כרוח על פני המים או מנוקדת ברמז אנתרופומורפי של עיניים, כמו יקום לעצמו שהוא ראש בודד ועצום ממדים.
בנייר הלבן, הספוג מים, חזר גרשוני והטביע בפחם שחור את המלים שבפתח מחזור תהילים: "אשרי האיש", כמו מהלך בגיא צלמוות ומכוון לעצמו, אשרי האיש, במושב לצים לא ישב, פיו ולבו שווים.
שלושים רישומים וציור אחד, מהאינטימיים שיצר משה גרשוני מעודו, מוצגים במאי 2003, ימי זיכרון וחג, לשמוע קול-המיית יחיד בקול-ענות קהל.
מתוך ראיון של משה גרשוני עם אורי סלעי:
" 7 ימים", מוסף "ידיעות אחרונות", כ"ג בניסן תשס"ג, 25.4.03
" … בחודש הבא תהיה לי תערוכה טובה במוזאון עין-חרוד, אלה שלוש סדרות של רישומים, בערך עשרה בכל סדרה, שלא שייכים לי כבר, שמישהו קנה אותם לפני שנים. אם לא אקבל את פרס ישראל, אהיה מאד גאה בתערוכה הזאת. במהלך האשפוז ביקשתי שיביאו לי בלוק של ניירות ואיזו חתיכת פחם. את הסדרה הראשונה עשיתי בבית-חולים. במקום ללכת לחדר ריפוי בעיסוק, עשיתי לעצמי ריפוי בציור. חתמתי על זה 'תל השומר'. העבודות האלה הן בשבילי אינדיקציה למצב סופר אינטימי. שתי הסדרות האחרות נעשו מיד אחר-כך, בבית, עוד לפני שהתאוששתי והתחלתי לצאת.
קראתי לתערוכה 'עין חרוד'. זה נראה לי מתאים מהבחינה האמנותית, כי רישומי הנופים האלה, מין קו אופק ועיגול מעליו, הם נורא אבסטרקטיים, ודווקא השם הזה נותן להם קונקרטיות ומקום. עין חרוד זה עין החרדה, עין הסערה. נראה לי שהסדרה נעשתה מהבדידות הכי גדולה או מתוך המסע הבדידותי הכי גדול שעשיתי."